• yehoshua steinberg

וישלח: שקט, חרשים חורשים! ~ יהושע שטיינברג



בראשית לד:הוְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם.

[קיימות מספר מלים נרדפות למושג השתיקה כגון שקט“, “דומה“, “חשה“, “הס“, ושתק“. אף שרש חרשמורה על שתיקה, אמנם הוא מבין הקשים במקרא בשל הוראותיו המגוונות, ויש להבין את משמעותה המיוחדת ולמה נקטה התורה דווקא במלה הזו בענין יעקב כאן. להלן המשמעויות השונות של חרש1]:

[חרישת קרקע2,וכן כלי החרישה]: בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר3(שמלד:כא), לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹרוּבַחֲמֹר יַחְדָּו4(דבכו:י), צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ5(ירכו:יח). אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹלַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים6(שאיג:ככא).

[אטום אוזן]:לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ7(ויקרא יט:יד), וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה8(ישעיה לה:ה).

[שתיקה]:מַחֲרִישׁ לָדַעַת9(ברכד:כא), וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם10(ברלד:ה), כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ11(במל:טז), –וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה12(שופטז:ב), אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ13(שא ז:ח).

[אומן]: וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת14(שמות לא:ה), וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל15(שא יג:יט), וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת16(מא ז:יד), הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ17(ישעיה מ:יט).

[מחשבה/הכנה18]: יוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים19(ישעיה ג:ג), כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה20(שא כג:ט), אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רעה21(משלי ג:כט), חֹרְשֵׁי אָוֶן22(איוב ד:ח).

[חריתה]: חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם23(יריז:א).

[מין יער]: וְחֹרֶשׁ מֵצַל24(יחזלא:ג), כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר25(ישעיה יז:ט), וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה26(שא כג:יח), וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה27(שאכג:טו).

[המפרשים ובעלי הלשון הציעו הצעות שונות למכנה משותף להוראות השונות, אולם(חוץ מישריעות שלמה), התמקדו רק בחלק מהמשמעויות. בראש ובראשונה נזכיר את סברת רשי]:

רשי–הוראת היסוד: מחשבה/הכנה. רשי קישר בין שתי הוראות: 1. חרישת קרקע2. מחשבה והכנה: משלי ג:כטאַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה; רשי אל תחרוש על רעך רעה אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה (לֹא תַחֲרֹשׁ[דברים כב:י]) –מה דרך החורש מכין מקוםלזמן הזריעה, אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה. איוב ד:ח כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן; רשי כאשר ראיתי אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם, כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים. [ויש להבין מדוע נמנע רשי מלהסביר את הקשר גם להוראות האחרות כגון אטום אוזןויער. נחזור לשאלה זו בהמשך].

ספר שרש ישע (ערךחרש‘–תד) – הוראת היסוד: שיתוק ודוּמָה וחשאי: 1. אטום אוזן: חֵרֵש: אינו שומע לכן [בדכ] גם אינו מדבר. 2. אומן: החָרָש יקרא אומן, יפסל ויתאר כל צורה. כל חכם לב עושי מלאכת מחשבת נוהגים בשיתוק. 3. חורשה: הוא היער השקט, שאין רגל עוברת שם.

רשר הירש (שמות ד:יא) – הוראת היסוד: חרישת קרקע. ומשתף בענין זה גם: 1.אטום אוזן, וגם: 2. מחשבה: הדומה לחרישת האדמה, וזל:משרשחרש‘ = לעדור. החֵרֵש אינו אלא חורשאת שדה מחשבתו28,אבל שדה זה, מקור חשיבתו, אינו מקבל זרע מבחוץ29.

הואיל משה30(שופטז:ב) – הוראת היסוד: כריתה. ומשתף בענין זה גם: 1. אומן, וגם 2. יער: וחרש קרוב לכרת וחרתומזה: וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ(שמלא:ה), כורת [האומן] בעצים לעשות מלאכתו. ומזה: וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת(שא כב:ה), וְחֹרֶשׁ מֵצַל(יחזלא:ג) – יער שממנו כורתים עצים להחםאו למלאכה.

[בענין הסיבה שרשי הדגיש דווקא את הקשר בין מחשבה לחרישה,והשמיט את הוראות שרש חרשהאחרות, נראה שבעל היריעות שלמה חש בקושי הזה. יש קישר בין חרישת קרקעומחשבה והכנהבסברא זהה לסברת רשי, אולם, הוא הוסיף גם משמעות אומןכסעיף של מחשבה והכנה, שכן אא ליצירה כלשהי ללא תכנון מראש.ברם, עניניאטום אוזן ויערמושאלות מהוראת היסוד, כיון שאעפ שמחשבה ותכנון בדכ מלווים בשתיקה, יש מצב שמתבצעות חשיבה ויצירה גם בלעדיה. אין שקט מוחלט כמו השקט שחווה החרש אטום האוזן, ודומה לכך הוא השקט גם של החורשה –היער העבות)]:

יריעות שלמה (ב:לו,בתד) – הוראת היסוד: הכנה/הכשרה(מעין חרישת קרקע, המכינה את השדה לזריעה. ובהשאלה ממחשבה ותכנון:שתיקה): 1. חרישתקרקע: הנחתו הראשונה על חרישת הקרקע, שהוא הפיתוח והשידוד באדמה, והכין אותה אל הזריעה… 2. מחשבה:וכן יאמר בבחינה העיונית לשוןחרשעל החושב מחשבותכענין החרישה, שעוסק בהכשרת הקרקע לזריעה, כך הוא ההכשר המחשבתי, שעוסק בהזמנת התחבולות שעל ידם ישלם לו הדבר המבוקש... 3. אומן: האומן העוסק בעצים ואבנים ומתכות להכשיראותםכי אין הפרש בין המכשיר את האדמהלבין המכשיר שאר דבריםחרישה המחשבתיתשישער תחלה אופן עשייתו,ולחשוב מחשבות איך יעשהו. 4. אטום אוזן ומהוראתחרשעל השתיקה, הונח גכ על הבלתי שומע שם חרש‘: לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ(וייט:יד), כְחֵרֵשׁ לֹאאֶ שְׁמָע(תהלח:יד). 5. יער ונקרא מין יער העב והגס חרש‘, כמו: במדבר זיף בחרשה (שא כג:טו), ובחרשים בנה בירניות (דהב כז:ד), ודומיהם. הוא גכ מלשון שתיקה, שמחמת עוביו של יער, וגסותו, שהאילנות מצומצמות ביותר, אין שם אלא שתיקה, שאין הרוח שולטת שם להשמיע קול, מחמתגסותו של יער, שהוא כחדר סתום, אין קול בא אליו מבחוץ. [לפי זה,כל הוראותיו של חרשמתחילות עם תכונת המחשבה/הכנהשל חרישת הקרקע, ותכונת השתיקה היא מושאלת מענין המחשבה, בהיות שתיקה תנאי אידיאלי למחשבה ותכנון, אבל אינו ודאי, כנל. ויתכן שאכן גם רשי סבר שהוראת השתיקה של חרשהיא מושאלת,ובשל כך לא הזכיר ענין זה, והדגיש דווקא את תכונת המחשבה/הכנה כעיקר אצל חרישת הקרקע, והיא מעין בנין אב לכל מלאכת מחשבת].

[מצינו שתיקהבלשון החרישגם אצל נדרים בפרשת מטות]: במל:דה וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ. [אונקלוס תרגם את הפסוק בצורה מילולית]: תא וישתוק לה אבוהא ויקומון כל נדרהא; [לעומת זאת, יונתן (מיוחס) הוסיף את המלה ויתכווןבתרגומו]: תי וְיִתְכַּוֵון וְיִשְׁתּוֹק לָהּ אִיבָהָא. [וכן להלן שם בענין נדרי אשתו]: במל:ח וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ; תי וּבְיוֹמָא דְשָׁמַע יִתְכַּוֵון לְקַיְימוּתְהוֹן וְיִשְׁתּוֹק לָהּ. [כלומר, נקטה התורה במונח החריש” (בניגוד לנרדפיו) ללמד שאינו מדובר על שתיקה מקרית, אלא שמחרישבמכוון, דהיינו שתיקה שהיא חלק מתכנית. ובספרי מפורש כתרגום הזה31]: ספרי מטות קנג והחריש לה אביהעד שיהא מתכוין לה שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי הרי זה יחזור ויפר שנאמר והחריש לה עד שיהא מתכוין לה.[וכך יש לדייק גם מדרשת הפסוק בגמרא,שהיא שתיקה על מנתתכלית כלשהי]:נדרים עט.– כי החריש לה הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר,הא מה אני מקיים אם החרש יחריש לה אישה?בשותק על מנת למיקט32הכתוב מדבר.

[מצינו גם סעיפים אחרים של משמעות זו בהופעות אחרות של החרישבמקרא.לדוגמא,שתיקה לצורך האזנה]:ישעמא:אהַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים;תיאֲצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן;רשיהחרישו אלי כדי לשמוע דבר;רדקהחרישו אלי איים החרישו שתקו והאזינו אלי.[וכןהארכה/השהייה]:חבא:יגלָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ;תיוּלְמָא אַתְּ מִסְתַּכֵּל בְּאָנְסִין וְאַתְּ יָהֵיב אַרְכָּא לְרַשִׁיעַיָא וּמְסַלְעֲמִין לִדְטָבִין מִנְהוֹן.[גם אלה ההוראות מרמזות על שתיקה לצורך כלשהו,הראשונה לצורך האזנה כמשמעה,והשנייה למטרת הארכה והמתנה].

[מכאן יש להבין את חרישתושל יעקב בעקבות הבשורה הנוראה של דינה.לפי פשוטו של מקרא יעקב כעס על התנהגות בניו,כלשון הכתוב]:ברלד:לעֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ.ברמט:ובְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ33.[כי יעקב אבינו,גם בעיצומו של משבר נהג כחכם הרואה את הנולד,נהג בדרך וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ” (משלי יא:יב),כי כל חייו היה מוקדשים לכלל של מעשה אבות סימן לבנים“.הוא לימד בכך לבניו –ולכולנו–שאין להגיב בפזיזות בשום מצב,אלא לעצור,לעשות חושבים,להתייעץ,לתכנן ולהתכונן בטרם נקיטת פעולה.וכך פירש בעל הטללי אורות את והחרישאצל יעקב]:טללי אורות (תהכח:א)– ‘חרשמלשון מחשבה,רל שתיקה בכוונה ובמחשבה לתכלית איזה ענין,כמו:והחריש יעקב עד בואם34.

[ונסיים בתפילתו של דוד המלך עה]:תהכח:אלְדָוִד אֵלֶיךָ האֶקְרָא צוּרִי אַל תֶּחֱרַשׁ מִמֶּנִּי.


1[יש מפרשים חלק מהפסוקים בצורות שונות,אמנם להוראה המיוצגת הבאתי לפחות פאחד בהערות].


2[“רדייהבארמית].


3תיבְּרִידַיָא וּבְחַצְדָא תָּנוּחַ.


4תאלא תרדי בתורא ובחמרא כחדא.


5תיצִיוֹן חֲקַל תִּתְרְדֵי.


6מצצמחרשותהם כלי אומנות.


7תאלָא תְלוּט דְלָא שְׁמַע.


8רשיואזני חרשים שלא היו שומעים לקול נביאים.


9תאשתיק למדע האצלח יי אורחיה.


10תאוּשְׁתִיק יַעֲקֹב עַד מֵיתֵיהוֹן.


11תאארי שתיק לה.


12תיוּשְׁתִיקוּ כָּל לֵילְיָא.


13מצצתחרשתשתוק וכן והחריש יעקב (ברלד).


14תאובאומנות אבן טבא לאשלמא.


15תאוְאוּמַן עֲבֵיד זְיַן לָא מִשְׁתְּכַח.


16תיוַאֲבוּהִי גְבַר צוֹרִי אוּמַן בְּעוֹבָדָא דִנְחָשָׁא.


17מצצחרשאומן.


18[כמובא לקמיה,רשי הדגיש בפירושו למשלי ג:כט ובאיוב ד:ח שמדובר על מחשבה לשם הכנה (עמדנו על זה בגוף המאמר להלן).אולם בפסוק מחריש הרעה” (שא כג:ט),רשי רק ציטט את התרגום כָּמִין בִּישְׁתָא” (“כמיןהוא תרגומה של ואשר לא צדה“,לשון מארב). אמנם מעניין להעיר שהמלה כמין“=”מכיןבחילוף מיקום אותיות,והמארב אינו אלא מלכודת–דבר המצריך הכנה מראש].


19מצצחרשיםהוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג) רל חכמים כי החכמה היא במחשבה.


20רדקמחריש הרעה עניינו חושב כמו אל תחרוש על רעך רעה.


21רשיאל תחרוש על רעך אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה.


22רשיכאשר ראיתי אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה.


23מצצחרושהחרושה בעומק כחרישה.


24רשיוחורש מצל יער מסכך צל גדול.


25רשיחורשהוא יער כדמתרגם ביער בחורשא.


26רלבגשלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא.


27רדקבחרשהפירוש ביער תרגום יער חורשא.


28[מדמה חשיבה עמוקה לחרישת האדמה,שחופר עמוק ומכין את הקרקעלצעדיו הבאים].


29[כלומר,בניגוד לחרישה רגילה המכינה את השדה להטמנת גרעינים ממקור חיצוני,החשיבה המכונה חרישהאמנם מכינה את שדה מחשבתולזריעתרעיונות חדשים,אולם הגרעיניםבנמשל הם פנימיים].


30רמשה אשכנזי,ליוורנו,תרל.


31[הגם שבספרי ובתלמוד הדגש הוא על הוספת המלהלה“,נראה שהמלים מתכויןועל מנתמלמדות שהשותקבצורהאקראית(כגון שישן), אינו בכלל החריש“,וכדמשמע מתי,שהם בשלבים שונים].


32[רשישםעח:– שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים].


33[אולם,השוה את פירוש רעובדיה מברטנורא לבראשיתכד:נ].


34[ובעל המרכבת ארגמן הוסיף דרוש נאה עפ רמז של סת]:מרכבות ארגמן (דף רו)– והיה יעקב חושב מחשבות ועושה תשובה,איך באה לו הצרה הזו.ורמז לזה:“את מקנהו בשדה והחריש יעקב“:סופיתיבותתשובה.


Share this:


  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram


  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

©2020 by Biblical Hebrew Etymology. created by Yosef Chaim Kahn 0548456486