• jab942

לפסוח ולהסיח

בהעלותך - לפסוח ולהסיח


בפרשת בהעלותך מוצעת הזדמנות נדירה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא -הקרבת קרבן הפסח- שלא בעתה בתנאים מסויימים. במאמר זה ניתחנו את השורש 'פסח', והשווינו אותו למכלול המילים בעלות שתי אותיות ס-ח. התוצאות הן מעניינות; קרא אותו עד הסוף בלי להסיח את דעתך - אם תוכלו להקריב אך מספר דקות.


במ' ט:י - אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה פֶסַח לַה'.

שרש 'פסח' מופיע יותר פעמים בפרשת בהעלותך מבכל פרשה אחרת 1 . ידוע הרמז שרמז האריז"ל ממלה זו: שער

התפילה (לאריז"ל מכ"י, דף פא:) - וזהו לשון פסח - פה סח... צריך להרבות בסיפור שבח יציאת מצרים.

המלה "סח" לפי זה מרמזת ללשון שיחה, בחילוף ס' בש', כשימושם של חז"ל במקומות רבים: גיטין כח: - הא

קיימא לן, דכל מסיח לפי תומו הימוני מהימני ליה. אולם, נראה להעיר שחז"ל השתמשו במלה דומה כנרדף

לפעולה הנעשית שלא במכוון, כאילו שדעתו נעקרת ממנו: סנהדרין צז. - שלשה באין בהיסח הדעת, אלו הן:

משיח, מציאה, ועקרב. ומעניין להעיר שמשותף לשתי המלים עניני אי-ריכוז; עשייה או דיבור בעקירת הדעת. וכן

במקומות רבים מצינו לשון 'שׂיחה' באות שֹין שג"כ מורה על אי-התמקדות בדברי קדושה, כגון: "שיחת חולין",

"שיחה בטלה", ומצינו גם דוגמאות של המלה הניתנת להתפרש לשתי הפנים, כגון: ברכ' נא: - אין מסיחין על כוס

של ברכה. תענית ה: - אמר רבי יוחנן אין מסיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט 2 .

יש לשאול לסיבת בחירתם ז"ל דווקא במלה "שיחה" או "מסיח" לדיבור מסוג זה, בניגוד לנרדפות הרבות כגון

"סיפור", "דיבור", "אמירה" וכו'. מסביר בעל היריעות שלמה (ב:יב,א) שאכן המשמעות המקורית של המלה נובעת

מענין עקירה והסרה, כלשון הכתוב: וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה (דברים כח:סג) 3 . אולם לפי זה יש להבין מה ענין רמז

זה לסיפור יציאת מצרים - וכי נצטווינו לספר את סיפורו בהיסח הדעת?

טרם נפנה לקושיה זו, נתמקד במכלול המלים בעלות אותיות 'סח' בלשון הקודש, ואלו הן: 1. נסח 2. סחה 3. סחב

4. סחף 5. סחר 6. סחש 7. כסח 8. פסח. ונראה להציע שמשותף לכולן עניני עקירה, הסרה, שטף וגרירה.

ונסבירן אחת אחת.

1. נסח - כאמור, מלה זו מורה תמיד על עקירה והסרה, כגון: דברים כח:סג - וְנִסַּחְתֶּם מֵעַל הָאֲדָמָה. יחזקאל

כו:ד - וְסִחֵיתִי עֲפָרָהּ מִמֶּנָּה. תהלים נב:ז - יַחְתְּךָ וְיִסָּחֲךָ מֵאֹהֶל. משלי ב:כב - וּבוֹגְדִים יִסְּחוּ מִמֶּנָּה. משלי טו:כה -

בֵּית גֵּאִים יִסַּח ה' 4 .

2. סחה - ריב"ג ורד"ק חברו את המלה "סחי" בערך 'סחה' (ולדעת רש"י המלה היא ממשפחת "ונסחתם"): איכה

ג:מה - סְחִי וּמָאוֹס תְּשִׂימֵנוּ בְּקֶרֶב הָעַמִּים; רש"י - סחי ומאוס - הוא ניע בלשון משנה: כיחו וניעו 5 שניסח מתוך

הריאה ויוצא דרך הגרון.

3. סחב - מורה על גרירת דבר למקום אחר, היינו עקירתו והסרתו ממקומו: ירמיה טו:ג - וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם... אֶת

הַחֶרֶב לַהֲרֹג וְאֶת הַכְּלָבִים לִסְחֹב; רש"י - לסחוב - לגרר, וכן: אם לא יסחבום (ירמיה מט:כ). ש"ב יז:יג - וְסָחַבְנוּ

אֹתוֹ עַד הַנַּחַל; מצ"צ - וסחבנו - ענין גרירה והמשכה, כמו: סחוב והשלך (ירמיה כב).

4. סחף - מלה המורה על שטיפת ועקירת עצם, כדוגמת: יר' מו:טו - מַדּוּעַ נִסְחַף אַבִּירֶיךָ; רש"י - נסחף - נשטפו

והחליקו גבוריך, כמו: מטר סוחף (משלי כח). בלשון משנה: נסתחפה שדהו (כתוב' ז:ח). משלי כח:ג - מָטָר סֹחֵף

וְאֵין לָחֶם; מצ"צ - סוחף - ענין שטיפה וגריפה, כמו: נסחף אביריך (ירמיה מו).

5. סחר - הסוחר נגרר ממקום למקום, סובב והולך לכל תחום שיש מוכרים וקונים, וגורר עמו את סחורתו 6 .

1 השרש מופיע תשע פעמים בפרשתינו (לענין פסח שני), לעומת שמונה פעמים בפרשת בא!

2 כלומר, בנוסף למשמעות דיבור הפשוט, יש לפותרה גם שאין להסיר את הדעת מן הכוס מפני קדושתו, או מן

הסעודה מפני הסכנה.

3 רד"ק (ערך 'נסח') הציע שמענין זה נגזרת המלה "היסח": מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח (מ"ב יא:ו)... שלא תסיחו דעתכם

לענין אחר... רק תמיד למשמרת הבית ובענין הזה אמרו רבותינו ז"ל: הסח הדעת (פסחים לד.), כלומר שמסיר אדם

לבו, ומעבירו מהענין ופונה לבו ודעתו לענין אחר. והיא גם גזרת המלה "נוסח", כפי שמביא הפרמ"ג בשם תשבי:

פרי מגדים (אגרות אגרת שניה) - נוסח. בתשבי (שרש נסח) לשון העתקה מספר לספר, כמו: ונסחתם (דברים

כח:סג) - היסח הדעת.

4 וכן בארמית: עזרא ו:יא - יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ.

5 ב"ק ג,ב.


6. סחש - פירות הנספחים ו"נגררים" אחר זריעת השנה הקודמת נקראים "ספיח" 7 , ואלו הגדלים לשנה הבאה

(מהזרעים שנגררו מהשנה השניה) קרואים "סחיש": מ"ב יט:כט - וְזֶה לְּךָ הָאוֹת אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית

סָחִישׁ; רלב"ג - ובשנה השנית תאכלו סחיש - והם ספיחים הצומחים מהיוצא מהספיחים הראשוני'. מצ"צ - סחיש

- ענינו ספיחי ספיחים או ספיחי האילנות 8 .

7. כסח - מורה על זמירה (קיצוץ), השלכה - סוגים של עקירה - תה' פ:יז - שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה; רש"י - היא

שרופה באש - וכסוחה לשון לא תזמור (ויקרא כה:ד) ת"א לא תכסח. ישע' ה:כה - וַתְּהִי נִבְלָתָם כַּסּוּחָה; אב"ע -

כסוחה, מושלכת, והכ"ף שורש וכמוהו: שְׂרֻפָה בָאֵשׁ כְּסוּחָה (תה' פ:יז), והם שנים משקלים; אמנם לפי רש"י, אות

הכ' היא לדמיון ואיננה שרשית (ראה שרש 'סחה' לעיל): רש"י (שם) - כסוחה - כרוק וקיא הניסח מתוך גופו של

אדם שהוא מאוס ובלשון חכמי' קרוי סחי, וכן: סחי ומאוס (איכה ג).

8. פסח - השימוש בו בפרשתינו הוא רק ככינוי לקרבן עצמו, בניגוד למקומות אחרים שהוא משמש כשם פועל,

כגון: שמ' יב:יג - וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם; רש"י במקום מביא שתי דעות 9 בפתרון הפועל: 1. חמלה 2.

דילוג: רש"י - ופסחתי - וחמלתי, ודומה לו: פסוח והמליט (ישע' לא:ה). ואני אומר כל פסיחה לשון דלוג וקפיצה 10 ,

ופסחתי - מדלג הי' מבתי ישראל לבתי מצרים שהיו שרוים זה בתוך זה 11 .

מנגנון הצלתם של ישראל לפי דעת רש"י היה ע"י הסרת ועקירת המשחית ממסלולו הרגיל, המכונה כאן "דילוג"

ו"קפיצה". מכאן נראה להציע פירוש לרמזו של האר"י הקדוש הנ"ל, שמלת "פסח" מרמז ל"פה סח", אמנם בניקוד

המלה "פה" בחולם ("פֹה"), ו"סח" תּוֹרֶה על לשון היסח ועקירה. כלומר: כאן, הסחתי והקפצתי את המשחית

ממשימתו הקטלנית, ונרמזת במלה "פסח" שעלינו להדגיש את ה"היסח" הזה גם במסירת הסיפור לבנינו.

נישא תפילה שהקב"ה תמיד יסיח ויסחף את אויבינו ושונאינו ממזימתם, יכּסחֵם ויַשאירֵם אך פִּיסחים; ויקפיץ לנו

את הגאולה בב"

1 השרש מופיע תשע פעמים בפרשתינו (לענין פסח שני), לעומת שמונה פעמים בפרשת בא!


2 כלומר, בנוסף למשמעות דיבור הפשוט, יש לפותרה גם שאין להסיר את הדעת מן הכוס מפני קדושתו, או מן

הסעודה מפני הסכנה.

3 רד"ק (ערך 'נסח') הציע שמענין זה נגזרת המלה "היסח": מִשְׁמֶרֶת הַבַּיִת מַסָּח (מ"ב יא:ו)... שלא תסיחו דעתכם

לענין אחר... רק תמיד למשמרת הבית ובענין הזה אמרו רבותינו ז"ל: הסח הדעת (פסחים לד.), כלומר שמסיר אדם

לבו, ומעבירו מהענין ופונה לבו ודעתו לענין אחר. והיא גם גזרת המלה "נוסח", כפי שמביא הפרמ"ג בשם תשבי:

פרי מגדים (אגרות אגרת שניה) - נוסח. בתשבי (שרש נסח) לשון העתקה מספר לספר, כמו: ונסחתם (דברים

כח:סג) - היסח הדעת.

4 וכן בארמית: עזרא ו:יא - יִתְנְסַח אָע מִן בַּיְתֵהּ.

5 ב"ק

6 כגון: מ"א י:כח - סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ; ת"י - תַּגְרֵי מַלְכָּא. ישע' כג:ב - סֹחֵר צִידוֹן; ת"י



- תַּגְרֵי צִידוֹן. והשוהא.והשוה אברבנאל ישע&#

נד:טו שפי' שהוראת היסוד של כל משמעויות שרש 'גור' היא טלטול וגרירה, מה שודאי שייך לסוחר.

7 ראה מאמרינו לפ' בחוקותי בענין עומק המלה "ספיח".

8 ומופיע גם בחילוף מיקום אותיות: ישע' לז:ל - אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס; רד"ק - שחיס - ובמלכים

סחיש, והענין אחד, כמו כשב וכבש, שלמה ושמלה.

9 מבוסס על מחלוקת ר' ישמעאל ור' יאשיה במכילתא.

10 מעין לשון "פיסח", החירג הקופץ בלית ברירה, כגון: אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ (ישע' לה:ו.(

11 אין כאן המקום להאריך בהבדלים שבין שני הפירושים, ברם הפירוש השני לכאורה הוא המקובל למעשה, ומכאן

למשל השם Passover בלע"ז.

7 views0 comments

Recent Posts

See All

שלח: סליחה, מחילה, כפרה בשפע!

שלח: סליחה, מחילה, כפרה בשפע! שלוש מלים עיקריות מתארות את עניני כפרת עונות: "סליחה", "מחילה", "כפרה". אמנם, מה ההבדל המהותי , מה ההבדל המהותי ביניהן, כלומר, מהי הייחודיות וההגדרה המדוייקת של כל אחת מה