What is the connection between נמוך (low, short) and הכאה (hitting) and ניכוי (diminishment)? Also, what does the verse (Ps. 106:43) "וַיָּמֹכּוּ בַּעֲוֹנָם" and how does it differ from the verse in Bechukotai (Lev. 26:39): יִמַּקּוּ בַּעֲוֹנָם? All this and more in this week’s study of the wonders of the Holy Tongue. of the root מוך appear only in בהר בחקותי:
Lev. 25:25 – If your brother ימוך (becomes destitute) and sells some of his inherited property, his redeemer who is related to him shall come forth and redeem his brother’s sale.
Onkelus renders the word מך “מסכן” (poor, indigent) in all occurrences (Lev. 25:25, 35, 39, 47, 27:8). Derivatives of a similar root, מכך, appear elsewhere in Scripture (Ps. 106:43, Eccl. 10:18, Job 24:24), explained by Rashi to mean lowliness, poverty, downtroddenness[1]. These two roots are therefore paradigmatic of a phenomenon often called “two roots with one meaning.” [2]In contrast, Menachem, per his usual practice, groups all these verses in a single root entry: מך, and so too writes Yerios Shlomo (1:58a, hereafter YS), following Menachem’s lead as usual. According to all opinions though, this root is the source of the common Rabbinic word [3]נמוך (low, short).
Yerios Shlomo suggests that the core meaning of מך is הכאה in the sense of ניכוי: reduction/diminution. While the term ניכוי itself is found regularly in the Talmud, according to one opinion cited by Rashi, its source is Scriptural[4]. From this core meaning YS (2:47a) connects other words with similar meanings, such as כהה (usually interpreted as dull/dark, but which can also connote weak), as in: and his eyes ותכהיןbecame too dim to see (Gen. 27:1). YS further suggests a connection to נכה, a cripple (e.g. IISam. 4:4, Ps. 35:15).
YS’s approach is based on the fact that the letter מ in the root מך is a “weak” letter (a phenomenon called a “disappearing foundation letter” by Rashi)[5]. The letter מ belong to a group of seven such letters called האמנתי”ו, which appear and disappear in many words. According to his approach, the מ itself is therefore not a real root letter, and the only permanent radical is the letter כ. So YS explains in the introduction to his root dictionary, Cheshek Shlomo, regarding the word אך: “the root of the word אך is the כ alone, which means הכאה ” (denoting both hitting and reduction/diminution, as above). אך therefore means an exception, something that had been “reduced”/”subtracted”/”diminished” from the rule.
YS (1:81b) therefore connects the word כויה/מכוה (burn, e.g. Lev. 13:24, Is. 43:2) as well, in that a burn is nothing but a type of wound, weakening and reducing the robustness of the affected area. This suggestion finds some support in the Talmud (Chul. 8a), which seeks to distinguish between two types of wounds, שחין being defined as a non-burn wound and מכוה being a burn. I suggest connecting an Aramaic word along these lines, namely the weakening, wounding snake bite, rendered by the Targum as נכית (e.g. Num. 21:9)[6].
Regarding the word מכה (v. blow, n. wound) itself, The author of Hakesav Vehakabbala suggests that the word מכה in Parshas Ki Savo (Deut. 27:24) is directly connected to מך. The verse there states: “Cursed be he who strikes his fellow in secret”; Rashi comments that this refers to evil speech, gossip. Hakesav Vehakabbala explains that such talk weakens and reduces the status of the victims, rendering him a מך.
Among the words cited above as derivatives of מכך is the word וימכו בעונם (Ps. 106:43). It is interesting to note that an almost identical phrase appears in our portion: וימקו בעונם (Lev. 26:39). While the former (meaning destitute, a weakened state) is spelled with a כ and the latter (meaning melting) a ק[7], we find “melting” elsewhere as a metaphor for weakness and faint-heartedness (e.g. Deut. 20:8). RSRH (Lev. 25:25) points out the similarity in the meanings of these phonetically related words, along with parallels to two other words of the גיכ”ק group, מים[8] and מגג[9], suggesting that they all share the broad meanings of softening, melting, dripping, diminution of strength.
May Hashem lift up Israel’s downtrodden and destitute. May He bring our Peoples’ enemies crashing down, leaving them burnt and crippled. May the wicked Gog and Magog melt and wither away before they ever reach Jerusalem; may we merit to see her physical and spiritual rebuilding speedily in our times!
[1] [וכן פירשו ז”ל את שמות האישים במקרא המכילות אותיות ‘מך’, כגון]: סוטה לד: – סתור בן מיכאל… מיכאל – שעשה עצמו מך; רש”י – שעשה שונאו של הקב”ה מך – חלש. סנהדרין קא: – מיכה – שנתמכמך בבנין; רשי – נתמכמך בבנין – של מצרים, שנתנוהו בבנין במקום לבנה. מדרש אגדה (בובר) בהעלותך-שלח פרק יג:טו – גאואל בן מכי. על שגאה לומר דברים אשר לא כן על הקדוש ברוך הוא, לפיכך על כן נעשה מך שופטים יז:ה – והָאִישׁ מיכָה לוֹ בֵּית אֱלֹהִים; מלבים – והאיש מיכה. מאז; עבירה גוררת עבירה, ויצא מדחי אל דחי (לכן כינה שמו מיכה לרוע).
[2] [ראה רד”ק בענין בעלי הכפל בערכים אבב, אכף, גוד, הלה, זכה, סלה, צרר, רנה, וראה גם ריב”ג, ערך בוק].
[3] [כגון]: ברכות י: – אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל.
[4] במדבר כב:ו – אָרָה לִּי… אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ; רשי – נכה בו – אני ועמי נכה בהם. דבר אחר לשון משנה היא: מנכה לו מן הדמים (ב”מ קה:), לחסר מהם מעט. [וכן משמע ממיוחס יונתן, שתרגמה מלשון הקטנה]: תמ”י במדבר כב:ו – לוֹט בְּגִינִי יַת עַמָא הָדֵין… לְוַואי אֵיכוֹל לְאַזְעוֹרֵיהּ וְאִתְרְכִינֵיהּ מִן אַרְעָא. [והמלה מופיעה בצורות והטיות שונות בדבריהם ז”ל, כגון]: ירושלמי דמאי א:ג – עורבן וערבון ולא אנכון; פני משה – ולא אנכון. ולא אירע להם אח”כ שום נכוי והפסד מן העכברים.
[5] [כגון]: רשי ויק’ כו:לו – והבאתי מרך – פחד ורך לבב. מ’ של מרך יסוד נופל הוא, כמו מ’ של מועד ושל מוקש. [וראה עוד רש”י לישעיה לג:א, יר’ מג:ט, נחום ג:יז].
[6] [מלה נוספת בלשון חז”ל הקשורה לניכוי/החלשה/הפחתה היא “ניכוש” (הסרת עשבים שוטים)]: כלאים ב:ה – תִּלְתָּן שהֶעֱלָה מִינֵי צְמָחִים… אִם נִכֵּשׁ אוֹ כִסַּח, אוֹמְרִים לוֹ, עֲקֹר… חוּץ מִמִּין אֶחָד. [ובענין הש’, הרי לשיטת מחברת מנחם (פתיחת המחבר דף 1), אותיות השימוש הן ג”כ נוספות לפרקים, וסימן הנוספות הן: שמלאכת”ו בינ”ה].
[7] [‘מקק’ תמיד מתורגם המסה; ראה גם ישע’ ג:כד, ה:כד, לד:ד, יחז’ לג:י, זכ’ יד:יב, תה’ לח:ו. וע’ גם שבת ט:ו].
[8] [ששרשה ‘מיי’ לדעתו (בחילוף אותיות גיכ”ק). וע”ע ‘מגג’, ‘מיי’ (בהערה הראשונה), ‘מקק’.
[9] [שמורה על המסה, חולשה וזעזוע. ראה רש”י שמ’ טו:טו, תה’ מו:ז, סה:יא, איוב ל:כב, עמוס ט:ה, ט:יג, יחז’ כא:כ, ש”א יד:טז (וע”ש בתרגומים שפעמים תרגמוהו בענין שבירה, והכל קשור לענין החלשה ואי-יציבות)].
