• yehoshua steinberg

Bereishit: And Behold, It Was Very Stable ~ Yehoshua Steinberg

Bereishit: And Behold, It Was Very Stable

בר‘ א:ד– וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ.

And God saw that the light was good [טוֹב], and God separated between the light and the darkness (Gen. 1:4).

The word טוב appears 18 times in this week’s Parashah – more occurrences than in any other Parashah in the Pentateuch. It is difficult to determine an exclusive meaning for this word, since it comprises many facets, as Rabbi S. R. Hirsch (RSRH) writes: RSRH Ex. 33:19-20 – Good is by its nature a relative idea, denoting that which leads to well-being and happiness, but this well-being and happiness itself is dependent on the characteristics of the particular individual whose happiness is to be achieved.

In order to demonstrate the many facets included in the word, we’ll note that it has six distinct Aramaic (Targum) renderings: 1. בחיר – select ([in the sense of chosen] – see Targum Yonatan, Gen. 2:12). 2. שפירן – beautiful (Onkelus and Yonatan, Gen. 6:2). 3. יאות / יאוון – becoming (as in Onkelus on Gen. 40:16; Yonatan on Num. 24:5 and II Kings 11:18). 4. בר קיומא – stable / enduring(Targum Yonatan Ex. 2:2). 5. תקין – in order / functional (Onkelus Gen. 1:31, both Targum Onkelus and Yonatan on Gen. 2:18). 6. שליוא – serenity (Targum Yonatan Jer. 44:17). And in the other direction (the translation of a Hebrew word in to the Aramaic “טוב” appears with the word מאושר, translated as טוביהון – laudable: Prov. 3:18 – It is a tree of life for those who grasp it, and its supporters are praiseworthy [מְאֻשָּׁר]; Targum – Those who engage in it are טוביהון.

Despite the diverse senses, one idea can be posited as a matter of common sense – that the opposite of טוב is רע. With this in mind, we can examine the meaning of the word רע, with the hope that our findings will shed light on its opposite.

RSRH explains that the word רע derives from the root רעע (instability, breakage): RSRH Gen 21:11 – The matter was extremely bad [וירע] in the eyes of Abraham – רע from the root רעע. It made an end to his plans, to what he had pictured for his future.

According to this, we can infer that טוב means the opposite, namely stability and existence. Ramban indeed stresses this several times, at least in conjunction with the creation of the world, as in: Ramban Gen. 2:18 – In the act of creation,טוב is existence , as I explained on the utterance: and God saw that it was טוב (Gen. 1:4).

Another support is found from Aramaic words that are close to טוב. For example, the letters ט’ and צ’ often interchange between Hebrew and Aramaic; hence, we can explore the Aramaic word צב and its derivatives. Inflections of this word appear often as the translation of the Hebrew root נטע – planting (trees, tentsandfiguratively, Man):

Lev. 19:23 – and you shall plant [וּנְטַעְתֶּם] any food tree; Targum Onkelus rendersוּנְטַעְתֶּם as ותצבון. Num. 24:6 – like aloes planted [נָטַע] by Hashem; Targum Onkelus renders נָטַע as נצב. Isa. 5:7 – The vineyard of Hashem, Master of Legions, is the House of Israel, and the people of Judah are the planting [נְטַע] of His delight; Targum Yonatan rendersנְטַע as נִצְבָא. Isa. 17:10 – because you had been planted as pleasant saplings [תִּטְּעִי נִטְעֵי]; Targum Yonatan renders תִּטְּעִי נִטְעֵי as נְצִיבָא נִצְבָא. The common denominator is existence and stability of the planted entity.

Another example of צ’ and ט’ interchanging is the word צבי in Leshon kodesh, whose Aramaic equivalent is טביא, as in: Deut. 12:22 – Even as the deer [כַּצְּבִי] and the hart are eaten, so may you eat it, the contaminated one and the pure one can eat it together; Targum Onkelus renders צְּבִי as טביא. However, the wordטביא is also used as the translation of טוב, as in: Isa. 5:20 – Woe to those who say that evil is good [טוֹב]; Targum Yonatan renders this as: those who say to the evil ones… you are good [אתון טביא]. Is there any connection between a deer and the concept of good?

An answer to this question may be found by observing the descriptions of the Land of Israel in Scripture, where the wordצבי is utilized repeatedly, as in: Ezek. 20:15 – the land I had given them, [a land that] flows with milk and honey, a splendor [צְבִי] for all the lands. Ibid. 26:20 – I will bestow splendor [צְבִי] on the Land of Life. Dan. 11:16 – he will also stand in the Coveted [הַצְּבִי] Land. And the Talmud derives the praises of the Land of Israel based on the characteristics of the deer [צְבִי]: Jer. 3:19 – I gave you a cherished land, the heritage coveted [נַחֲלַת צְבִי] by the multitude of nations; Ketubot 112a – Why is the Land of Israel compared to a deer… Just like the skin of a deer is not enough to cover it its flesh, so too the Land of Israel cannot contain all of its produce.

However, there is another meaning to the word צבי, mentioned frequently by Rashi and other commentators – the concept of strength and stability, standing at the helm, נצב / מצב, as in: II Sam. 1:19 – הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל; Rashi– the stronghold of Israel [מצבן של ישראל]. Isa. 24:16 – From the edge of the earth we have heard songs, “The righteous shall be upraised [צְבִי לַצַּדִּיק]”; Rashi – and what are the songs? “The righteous shall be upraised.” There shall be a position and an elevation [מצב ותקומה] for the righteous.

However, how are all of the meanings found in the Targumim cited above connected to matters of planting and stability? The answer is obvious – without stability and a firm hold, all other qualities are valueless. No entity has a chance of become select or well-established if its very existence is in question, and it certainly cannot exist in a calm and peaceful state. Without a firm hold and stability, all its beauty and splendor is worthless, and the concept of happiness surely cannot apply to it. In short, all of the characteristics of טוב depend entirely on durability and stability.

Until now, we’ve tried to gauge the depth of the word טוב through comparison to the word רע and by analyzing its translations and certain commentaries. We will now embark on a comparison of this word with other roots of Leshon kodesh which share the string טב, such as:

1. טבר 2. טבע 3. טבל 4. רטב.

These roots as well appear to fit with the meanings we’ve seen until now – stability / firmness, existence, being select and perfect.

1. טבר (umbilical cord) – This cord connects the fetus to its mother, and is the source of its existence.

2. טבע (to sink) – The basic meaning of this root is to sink. However, it also bears the meanings: establishing, preparing and fixed in its place, as in: Prov. 8:25 – before the mountains were settled [הָטְבָּעוּ]; Ralbag – Before the mountains were set in their places; Metz. David – Before the mountains were sunken into and riveted into the earth. Job 38:4-6 – Were you there when I laid the earth’s foundation… into what are its bases sunken?; Malbim – It is described as a tent or tabernacle in which the beams are sunken into the base supports.

3. טבל (immersing) – Among the meanings of this root is that of a hat:Ezek. 23:15 – girded with belts upon their loins, with סְרוּחֵי טְבוּלִים upon their heads; Rashi – “סְרוּחֵי טְבוּלִים – the extra material of large hats [כובעים]… and so did Yonatan translate this as מחתין קולסין.” The word כובע is parallel to the word קובע mentioned a few verses later (23:24), with Yonatan translating both טבולים and קובעים with the same Aramaic word – קולסין. Now, a קובע, which means a helmet, must fit precisely onto the head of its wearer in order to protect him, meaning it must be secure and fixed in its place. In short, טְבוּלִים בְּרָאשֵׁיהֶם means helmets held securely in place on their heads.

4. רטב (moist) – The simple meaning of this root is wet, as in:Job 24:8 – They become wet [יִרְטָבוּ] from the mountain’s flow; Radak (entry רטב) – “this means לחות (dampness / wetness).” However, רטב has an additional meaning of power, as in: Job 8:16 – He is moist [רָטֹב הוּא] before the sun’s heat; Rashi – “רָטֹב הוּא – Moist and strong.” This root also denotes beauty: Ps. 37:35 – well-rooted like a native evergreen [כְּאֶזְרָח רַעֲנָן]; Radak – “And a moist [רטוב] tree is called אזרח because it is visible and exposed to all in its beauty and its moistness.” In the Midrash we find the word הרטבה denoting birth and burgeoning: Song 1:16-17 – Even our cradle is fresh. The beams of our house are cedars; Song Rabba 1:17 – The stones upon which our father Jacob slept became a soft, moist [פלומה] bed underneath him, and what moisture came from them [ומה הרטבה הרטיב מהן]? … These are the righteous men and women, prophets and prophetesses that stemmed from him; Kanfei Yonah Commentary – “What moisture came from them? – Meaning, what did Yaakov give birth to and foster from there, that the verse states Even our cradle is fresh… What became moist and developed from this cradle?” And so too this root denotes growth and expansion: Song Rabba 6:10 – So will be the Israelites’ redemption… it will slowly emerge, then it will be fruitful and multiply, and then it will grow and expandמרטבת] והולכת] (as explained by Eitz Yosef).

On the other hand, there are certain words containing the string טב that denote severing and cutting, which at first blush appear to be the opposite of stability and secured in place:

5. חטב 6. קטב 7. טבח.

5. חטב (cutting) – This root means severing and cutting, as in: to hew [לַחְטֹב] trees (Deut. 19:5). From the hewer of your wood [מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ] to the drawer of your water (Ibid. 29:10). They will not carry wood from the field, nor will they cut it [וְלֹא יַחְטְבוּ] from the forest (Ezek. 39:10).

However, this root also indicates quality and superiority, as Rashi explains this word as meaning praiseworthy or select, according to the commentary of the Vilna Gaon (Gra): Ps. 144:12 – Our daughters are like crafted [מְחֻטָּבוֹת] cornerstones; Rashi – מְחֻטָּבוֹת – praised by those who see them. Prov. 7:16 – I have decked my bed with spreads, with praised [חֲטֻבוֹת] Egyptian linen; Gra – “with praised [חֲטֻבוֹת] Egyptian linenחֲטֻבוֹתcomes from the word חטיבה, which means the select.” The Sages as well saw this word as synonymous with “praise” and “select,” according to Rashi: Chagiga 3a – You have distinguished Hashem today to be a God for you… and Hashem has distinguished you today to be for Him a treasured people (Deut. 26:17-18); Hakadosh Baruch Hu said to the Israelites: You have made Me a unique חטיבה in the world, I will make you into a unique חטיבה in the world; Rashi – חטיבה אחת – One praise, a unique praise, therefore we have chosen You as our God.

What severing and selectness have in common is that by choosing a certain entity as select and praiseworthy, one separates it from all the rest, meaning it is now severed from its peers. A similar example of dual meanings is found in the root כרת itself. Although the root means to sever, there is also the concept of כריתת ברית, of forging or “cutting” a covenant. In almost every appearance of this term, the intent is a symbolic separation and sanctification, completely devoid of any physical severing whatsoever. This indeed is the meaning of the word ברית as well according the author of Cheshek Shlomo – an act of selecting.

6. קטב (cutting) – This root, like חטב in the previous paragraph, denotes cutting and severing: Hos. 13:14 – I will be the One who decrees [קָטָבְךָ] the grave upon you; Radak – אֱהִי קָטָבְךָ שְׁאוֹל – I will be the cause for your severance to the grave. Isa. 28:2 – a destructive tempest [שַׂעַר קָטֶב]; Metz. David – שַׂעַר קָטֶב – Like a stormy wind that severs and destroys. Ps. 91:6 – nor the destroyer [מִקֶּטֶב] who lays waste at noon; Metz. Zion – מִקֶּטֶבit is called this based on severing.

However, in the Mishnah we find the word קוטב denoting a heavy pole used for grinding olives in order to extract their oil: One may not press olives in an olive press and with a weighted beam [קֹּטֶב], but he may crush them and put them in a small press (Shvi’it 8:6). While pressing the olives severs the oil from the flesh of the fruit, the goal is to separate the best, most select part of the olive – its oil.

7. טבח (slaughter) – This word is usually rendered into Aramaic as נכסתא. The latter is also the Targum of the words שחט and זבח (as in Ex. 24:5 and Lev. 3:2). However, the words טבחים and טבחות sometimes denote professional cooks, as in: I Sam. 8:13 – He will take your daughters to be perfumers and טַבָּחוֹת; Radak – וּלְטַבָּחוֹת- those who cook. I Sam. 9:23 – and he said to the טַּבָּח; Metz. Zion – “לַטַּבָּחthe cook.” In another verse we find טבח meaning preparation: Ibid 25:11 – my meat that I have טָבַחְתִּי for my shearers; Targum Yonatan renders טָבַחְתִּי as דְאַתְקֵינִית. Meaning, the root טבח can also mean preparing and fixing / enhancing.

To summarize, there are two main meanings for words containing the string טב: 1. Stability / connection 2. Severing. While these meanings may seem contradictory, they in fact complement each other. As we explain at length in our article on Parashat Vayechi, the very abundance that Hashem sends to us is liable to leave us with a sense of disgrace, like a poor man who accepts charity without the possibility of repaying his benefactor. This phenomenon is called “nahama d’kisufa” (bread of shame). Rabbi Eliyahu Lopian uses this idea to explain the expression הגומל חסדים טובים (Who bestows beneficent kindnesses), which we say in our morning prayers:

Lev Eliyahu vol. 1 p. 199 – “The word גומל (bestow) is derived from גמול (reward), as God acts with man as if He were required to recompense man for his mitzvot, and so a person feels that he is not being shown the bread of charity. This removes his embarrassment, and is what makes God’s חסד so great.”

So too we can explain the passive form of the root גמל, which means ending one’s dependence: The child grew and was weaned [וַיִּגָּמַל] (Gen. 21:8). Now, weaning certainly doesn’t seem to be a bestowal or payment of any sort. On the contrary, the baby will never nurse from its mother again! But, we find parallel, contradictory meanings in the root עזב. This root usually means to leave or abandon, but it can also indicate help and strength, as in: Ezek. 27:12 – Tarshish was your merchant because of the multitude of every richness. With silver, iron, tin and lead they provided your wares [עִזְבוֹנָיִךְ]; Rashi – עִזְבוֹנָיִךְYour strength and assistance, as in: They fortified [ויעזבו] Jerusalem up to the Broad Wall (Neh. 3:8), and one’s wealth is his strength and what enables him to stand on his own two feet.

However, both of these words bear the same message: Hakadosh Baruch Hu created a good world, a world in which the spiritual support provided to a person leads to a healthy sense of independence and a strong sense of gratitude as well.

May we merit His abundant goodness [גמולו], live a stable [יציב] existence and merit to see the good [טוב] of God in the splendorous [צבי] land, speedily, in our days. Amen.

1 מתוכם שלשה הראשונים מופיעים בפרשתינו בעצמה.

2 לא כולל המלה הארמית “טב”, הנמצאת כתרגום ברוב ההופעות של “טוב” במקרא.

3 ההופעה היחידה בתורה ונביאים של מלה זו כתרגום למלה “טוב”.

4 ובכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 32 פעמים.

5 ובכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 11 פעמים.

6 הופעה היחידה במקרא של מלה זו בתרגומים המצויים.

7 ובכל המקרא מצינו תרגום זה לפחות 33 פעמים.

8 ההופעה היחידה כתרגום למלה “טוב”, וכ”כ רד”ק: רד”ק יר’ מד:יז – ונהיה טובים – שהיינו בשלוה ובטובה.

9 ויש לציין שמתוך ו’ הופעות של שרש ‘רע’ בפרשה, ד’ מופיעות בצמוד למלה “טוב” (עץ הדעת טוב ורע).

10 מנחם חבר את שתי הוראות אלו בערך ‘רע’, בשתי מחלקות שונות. רד”ק חבר חלק בערך ‘רעה’ וחלק ב’רוע’ (והשוה גם ערך ‘ירע’ ברד”ק, ופירש שם ש’ירע’ ו’רוע’ הם שני שרשים בענין אחד).

11 כגון: ישע‘ ח:ט – רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ; מצ“ד – ענינו שבירה ורציצה כמו תרועם בשבט ברזל (תה’ ב). שםיא:טז – וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו; רש“י – ורצצו את ענפיו; מצ“צ – ענין שבירה כמו ירעוך קדקד (יר’ ב). שםטו:יב – הֲיָרֹעַ בַּרְזֶל בַּרְזֶל מִצָּפוֹן וּנְחֹשֶׁת; רש“י – הירוצץ ברזל שלהם את שלך; מלבי“ם – רוצץ כמו ירוע כבירים (איוב לד). שםכד:יט – רֹעָה הִתְרֹעֲעָה הָאָרֶץ; רש“י – לשון שבר כמו (תה’ ב) תרועם בשבט ברזל; מצ“צ – ענין שבירה כמו ורעו דליותיו (יר’ יא). איובלד:כד – יָרֹעַ כַּבִּירִים; מצ“צ – ירוצץ כמו תרועם בשבט ברזל (תה’ ב). תה‘ ב:ט – תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל; מצ“ד – תשברם כמו ורעות רוח (קהלת א). משלייג:כ – וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ; רש“י – ירוצץ.

12 והשוה את פרשר”ה גם לבר’ ב:ט, ו:ה.

13 ומצינו מספר דוגמאות המתפרשות לכאן ולכאן, שברורשעות: משליכה:כ – וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע; ראב”ע, מאירי והמצוד’ פ’ “רע” כאן כלשון שבר. לעומתם, רש”י (כנראה על בסיס איכ”ר פתיחות, פ’ יב [ע”ש עץ יוסף ד”ה ליצני הדור]), וספר חסידים (מרגליות, סימן אלף יד) פי’ מל’ רועורשעות. ודומה לכך בפסוק: שםיא:טו – רַע יֵרוֹעַ; רש”י, ראב”ע, רבנו יונה מאירי ורלב”ג פ’ “ירוע” כאן ל’ שבר. ברם, בתלמוד דרשו את הפסוק כל’ רעה: יבמ‘ קט: – מאי דכתיב: רע ירוע… רעה אחר רעה תבא… ודוגמא ג’: משלייג:כ – וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ; רמב”ם (תשובה ד:ה), מנורת המאור, פ’ יז, וכן התרגום במשלי פ’ לשון רועורשעות. כנגדם, רש”י, אב”ע, רבינו יונה, מצ”צ ומלבי”ם פירשוהו כל’ ריצוץושבר. ולפ’ רשר”ה, הכל עולה בקנה אחד, שהרי “רע” פירושו מצב רעוע, שבור ורצוץ מתחילת הוויתו.

14 סמך לקשר הזה בין “רע” ו”רעוע” יש למצוא בביטוי “מזל רע”, שנקרא בלשונם ז”ל “ביש גדא”(סנהד’ קה., קה”ר ז:א), כשהמלה “ביש” היא תמיד תרגומה של “רע”. לפי זה, תיאור של מזל מידרדר היה אמור להיות “אבאיש גדא”, כדוגמת:יר‘ ז:כו – הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם; ת“י – אַבְאִישׁוּ מֵאֲבָהַתְהוֹן; מצ“ד – הרעו – עשו רעות עוד יותר מאבותם (והשוה ת”א: בר’ מג:י, במ’ טז:טו, דב’ כו:ו). אמנם בצורת הפועל הביטוי המצוי בתלמוד הוא שונה: ברכ‘ נה:, נדריםמ: – דלא לתרע למזליה. הפועל “לתרע” תמיד מורה על נתיצה, ריצוץ, ביקוע וכדומה, כמו: ויק‘ יד:מה – וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת; ת“א– ויתרע ית ביתא. מ“בכה:ד – וַתִּבָּקַע הָעִיר; ת“י– וְאִתְרָעַת קַרְתָּא. מ“ביח:כא – הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה; ת“י– קַנְיָא רְעִיעָא הָדֵין; מצ“צ – הרצוץ – השבור ומרוסס כמו: הרוצצות אביונים (עמוס ד). ואכן, מצוי חילוף הביטויים “מזל רע” ו”מזל רעוע” בפי הראשונים, כמו: עקידתיצחקבראשיתשערכו (פ‘ וישלח) – בהיות המזל כן רעוע… ומעשי האדם הבחיריים טובים ונכונים מאד… יהיה בעוזריו לבטל כח המזל הרע.

15 והשוה פירושיו גם לבר’ א:י, יב, לא.

16 דוגמא’ מהתרג’: צל = טלל (בר’ יט:ח), צלע = טלע (שם לב:לב), נצר = נטר (שמ’ לד:ז, דב’ לב:י), צבי = טביא (שם יב:טו), ציפורן = טופרא (שם כא:יב), צהרים = טיהרא (שם כח:כט), ‘עצל’ = ‘עטלא’ (משלי ו:ו).

17 ראה פירושים לקמיה.

18 רש”י – כתרגומו, לשון מור ואהלות. ברם, הוסיף פירוש שני: לשון אחר כאהלים נטע ה’, כשמים המתוחין כאהל… לשון נטיעה מצינו באהלים, שנאמר: ויטע אהלי אפדנו (דניאל יא:מה). וראה מצודת ציון שם בדניאל.

19 כמו: ש“בז:י – וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו; ת“י – וַאֲקַיְמִנוּן וְיִשְׁרוּן בְּאַתְרְהוֹן. יר‘ א:י – לִבְנוֹת וְלִנְטוֹעַ; ת“י – וּלְמִבְנֵי וּלְקַיָמָא. שםיא:יז – וַה’ צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ; ת“י – וַיָי צְבָאוֹת דְקַיֵם יָתִיךְ.

20 ובדומה להוראות האחרות בתרגומי המקרא הנ”ל למלה “טוב” (מובחר/ חפץ / רצון / הסכמה), מצינו מנגזרי “צב” בארמית ובעברית תרגומים מקבילים המצביעים על ענינים דומים, כגון: ישע‘ סו:ד – גַּם אֲנִי אֶבְחַר בְּתַעֲלֻלֵיהֶם; ת“י – אַף אֲנָא אֶצְבֵּי בְתַבְרֵהוֹן. בר‘ לד:יט – כִּי חָפֵץ בְּבַת יַעֲקֹב; תמ“י – אֲרוּם צָבִי בִּבְרַת יַעֲקֹב. שםכד:ה – אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי; תמ“י – מָאִים לֵית צְבוּת אִתְּתָא לְמֵיתֵי בַּתְרַיי. שמותב:כא – וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ; ת“א – וצבי משה למתב עם גוברא. וכן מצינו את המלה “צבי” מפורשת כלשון נוחויופי: ישע‘ ד:ב – בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה צֶמַח ה’ לִצְבִי וּלְכָבוֹד; רד“ק – צבי – הוא נוי דבר צביון שיש חפץ בו.

21 רש“יסוטהמז: – האומרים

לרע טוב – שמשבחין את הרשעים.

22 עי’ רמב”ם מאכלות אסורים א:ח.

23 רד“ק – ונתתי צבי בארץ חיים – ואתן חפץ ופאר בארץ ישראל.

24 רש“י – בארץ הצבי – בארץ ישראל.

25 מסביר המדרש: תנחומא משפטים יז – מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואח”כ מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו כך א”י לא היתה מחזקת את פירותיה. וראה גם שהש”ר ב:ט לדרשות נוספות.

26 פירוש ר’ מרדכי קצנלנבוגן לרש”י – בתרגום: איתעתדתון, והוא לשון עמידה, ראה ערוך (ערך ‘עתד’). והיינו מצבן – לשון נצבים (ראה רד”ק בספר ש”א [נראה שהכוונה לרד”ק שם יג:כג, ומה שהביא בשם ת”י שם יד:יב]).

27 וכן פרש”י “צבי” גם שלא בקשר לישראל כלל, כמו: ישע‘ יג:יט – וְהָיְתָה בָבֶל צְבִי מַמְלָכוֹת; רש“י – והיתה בבל צבי ממלכות וגומר, שהיתה מצב וראש הממלכות. שםכג:ט – ה’ צְבָאוֹת יְעָצָהּ לְחַלֵּל גְּאוֹן כָּל צְבִי; רש“י – כל צבי – מצב חזק. שםכח:א – וְצִיץ נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ; רש“י – וציץ נובל צבי תפארתו – ומצב מטע תפארתו יהיה ציץ הפרח שלו.

28 וכן אבן השתיה שממנה נברא העולם נמשלה לטבור הולד: שמחות א:א – ילוד אשה מתחיל מטבורו ומותח לכאן ולכאן… כך התחיל הקב”ה לברוא את העולם מאבן שתיה… וממנה הושתת העולם. וע’ תנח’ (קדושים י) בענין שלמה המלך שידע לשאוב משלוחי אבן השתיה בנטיעת פרדסיו, ממש כמו עובר המתקשר לאמו דרך הטבור.

29 משמעות זו מצינו: 1. במים (שמ’ טו:ד), 2. בטיט (יר’ לח:כב), 3. במצח (ש”א יז:מט), וכן: 4. ב”טבעת” (אס’ ג:י) ע”ש שקיעתה לחותמת. וראה ע”ז מג: ורש”ר הירש שמות טו:ד.

30 וכך פירש הערוך את לשון “טיב” בארמית כמו “טבע”: ערוך (ע‘ ‘טיב‘) – תרג’ בפס’: שובי שובי השולמית (שה”ש ז:א) מה טיבכון נביאי שקרא – פי’ מנהגכם ודרככם… וטיב כמו טבע. וראה מעט צרי לבר’ לז:ב, ותפא”י לעקצים ב:ט.

31 יחז‘ כג:כד – וּבִקְהַל עַמִּים צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע; ת“י – וּמַשִׁרְיַת עַמְמִין דִמְזַיְנִין בַּעֲגִילִין וְקוּלְסִין.

32 למשל, קסדה קטנה מידי איננה שימושית לחייל כלל, והגדולה מידי מהווה סכנה ממש ללוחם (שתשמט ממקומה והחובשהּ יסתנוור).

33 ובענין המשמעות האחרת של “טבל” – השריהבמים, הרי הוראה זו דומה לב’ ההוראות של “טבע” הנ”ל (שקיעהוקביעות). היינו, החפץ השרוי במאגר מים ג”כ סופו לנחות ולהיקבע בתחתית האגם או הים.

34 וכן מתרוגמת “לח” במלה “רטיב”: שופ‘ טז:ז– בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים; ת“י – בְּשִׁבְעָא יְתָרִין רְטִיבִין.

35 מהרז“ו – וכפלומה – מלשון אבנים מפולסות רטובות ורכות.

36 ומביא ע”י גם גירסת “משבחת” במדרש אחר: שוחרטובתה‘ כב:א – כך תהיה גאולתן של ישראל… מנפצת ובאה, ואח”כ פרה ורבה, ואח”כ היא משבחת והולכת.

37 וכן ת”א את המלה “האמרת”: דב‘ כו:יז – אֶת ה’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם; ת“א – ית יי חטבת יומא דין למהוי לך לאלה.

38 רבים קישרו בין לשון “האמרת” לבין ענפי האילן הגבוהם המכונים “אמיר”, כגון: ר‘ בחיידב‘ כו:יז – אֶת ה’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם – ל’ מעלה וגובה, מל’: “בראש אמיר”, שהוא הענף הגבוה. ומלבי”ם הגדיר את האמיר כ”עליון או מובחר”: ישע‘ יז:ו – בְּרֹאשׁ אָמִיר; מלבי“ם – אמיר. סעיף העליון או המובחר, וה’ האמירך היום. וכן קישר מלבי”ם את הביטוי “אמרי שפר” לאמיר המובחר: בר‘ מט:כא– נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר; מלבי“ם– ואמרי הם ענפים מובחרים אשר בראש האילן, כמו: בראש אמיר (ישע’ יז:ו). וראה מעט צרי לדב’ כו:יז לשיטות נוספות.

39 כלשון הכתוב, שבחרו בו ית’ להיות להם לאלקים: אֶת ה’ הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים (דברים כו:יז). ונראה שהדיוק של “אחד” ו”מיוחד” נובע מאות הל’ של “לאלוקים”, כלומר בצורה בלעדית, וכן בהמשך הכתוב שם: לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה ולא “להיות לו עם סגולה” אלא “לעם סגולה”, אחד ומיוחד ובלעדי.

40 כגון שמ’ לד:י, דב’ ד:כג, ה:ג, כח:סט.

41 ורבינו בחיי (בר’ טו:יח) הסביר את מעשה הכריתה בברית בין הבתרים בצורה קצת שונה: והברית הזאת היתה כעין חרם, והוא קיום השבועה שנשבעו כבר, וכמו שאמר: יהי מבותר, כבהמה זו מי שיעבור על השבועה. וכן פרש”י יר’ לד:יח.

42 ויש יוצאים מן הכלל, כגון: 1. ברית בין הבתרים: כָּרַת ה’ אֶת אַבְרָם בְּרִית (בר’ טו:יח). והוא מעשה חיתוך מילולי, כפי שמודגש בב’ מלים נוספות שם, המורות אף הן על חיתוך: “בתר” (טו:י), “גזר” (טו:יז). 2. וכן עשו כריתה מילולית בימי צדקיהו: הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרְתוּ לְפָנָי הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנַיִם וַיַּעַבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו (יר’ לד:יח). 3. וכן נאמר: דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה’ (שמ’ כד:ח) שדרשוהו ז”ל (נדרי’ לא:, לפי גירסת העין יעקב) בענין כריתת ברית מילה, ומשמע לפ”ז שאף חיתוך הערלה נקרא “כריתה”. אולם, הקשו ר”ן והתוס’ שם, שפשט’ דקרא מתייחס לדם הקרבן שהזה משה (וממילא לא לחיתוך מילולי). 4. תה‘ נ:ה – אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח; רד“ק– אמרו רז”ל: מהו כורתי בריתי… ביום… ברית מילה, עלי זבח הם עושים. מקורו אינו ידוע, אמנם זכר לדבר מצינו: שמ“ריט:ה – ראו ישראל שפסל לערלים לאכול בפסח עמדו כל ישראל… ומלו כל עבדיהם ובניהם… עליהם נאמר… כורתי בריתי עלי זבח. ועכ”פ, כ”ז אינו אלא סמך בעלמא, כי רק בִּיתּוּר בהמה לשנים נקרא כריתה אמיתית, כפי שמשמע מהמפרשים: רש“ייר‘ לד:יח – וכרתו העגל לשנים ועברו בין בתריו… והיא היתה ברית חזקה וגמורה.

43 ח”ש (ערך ‘בר’ -ת”ד) – מן ברירה שם “בְּרִית”… ששני צדדין בוררין להם איזה דבר שיהיו שניהם מחויבים בו… ופעל של הברירה של אותו החיוב יקרא “כריתה”, דהיינו כריתת דבר פלוני וחתוכו משאר דברי רשות שבין בני אדם, שכולם הם רשות וזה לבדו נכרת מהם ונעשתה חיוב.

44 מקורות: ערוך (‘קטב‘ ג‘) – …עץ גדול וכבד… ובראשו אבן גדולה. רמב“םפהמ“ששביעיתח:ו– וקוטבי, מסחטת זתים קטנה. ספרחרדיםמצוותהתל‘ בארץב:טז – וטוחן בבית הבד ובקוטב.

45 ובלשון הראשונים מצינו ל’קטב’ משמעות קצה /קץ, כגון בפירוש רלב”ג (שהיה מלומד באסטרונמיה, מתמטיקה ועוד) לשיחת איוב עם בלדד השוחי. רלב”ג מסביר שם את תכונות הארצות הצפוניות וקצה העולם המכונה “הקוטב הצפוני”: איובכו:יד – הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו… וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן; רלב“ג – …ואולם שם יהיה יום אחד בשנה אין בו לילה, ויום אחד כנגדו אין בו יום. ומשם ואילך יתוסף זה השיעור מעט מעט עד שיגיע אל מה שתחת הקוטב הצפוני, ויהיה שם ששה חדשים בשנה אין בהם לילה. והקשר ל’קטב’ המקראי הוא כפי הנראה, שקצות העולם הם כרותים ומנותקים ממרכזי האנושות. אמנם כפי שראינו בסעיף ‘חטב’, חיתוך והבדלה יכולים להיות גם מעשה בחירה שמטרתו ליצור “חטיבה” מובחרת ורצויה.

46 כגון: בראשיתמג:טז – וּטְבֹחַ טֶבַח וְהָכֵן; ת“א – וכוס נכסתא.

47 וכך תרגומה של “הכנה” בכל מקום, כדוגמת: בר’ מג:טז, מג:כה, שמ’ טז:ה, כג:כ, במ’ כג:א, דב’ יט:ג.

48 והשוה גם במקרא: ש”א כד:יז, ישע’ סג:ז, משלי לא:יב.

49 Quoted in our article on Parashat Vayechi as well.

50 וכך יש להסביר גם את ב’ המשמעויות של שרש ‘עצב’: 1. הצטערות 2. מתןצורהלדבר, כמו: שבתקמז. – ואין מעצבין את הקטן; רש”י – ואין מעצבין – לשון: ידיך עצבוני (איוב י), שמתקנים ומיישבין עצמותיו וחוליות שדרתו. כלומר, אדם עצוב עלול להיכנע לצערו ולהמוטט, או להעריך את המציאות מחדש ולנקוט בצעדים לשפר ולתקן את מצב וצורת חייו (ושים לב לקירבת ‘עצב’ ל’עזב’ הקרובות אחד לשני בחילוף אותיות זסשר”ץ).

Share this:

  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram

  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

©2020 by Biblical Hebrew Etymology. created by Yosef Chaim Kahn 0548456486