• yehoshua steinberg

Emor: Branching Out ~ Yehoshua Steinberg

Updated: Apr 30



אנו מתנצלים על ההפוגה בפרסום המאמרים בשבועות האחרונים עקב פטירתה של אמו האהובה ע"ה של הרב שטיינברג.

אצילותה, רוחה ונשמתה האיתנה, ואהבתה העמוקה לכלל ישראל וארץ ישראל השרו יראת כבוד במשפחתה ובכל מכיריה.

יהיה שמה ברוך, ושיהא חייה דוגמא לאחרים לחקות. המילה "ענף" מופיעה בכל חמישה חומשי התורה רק פעם אחת – והיא בפרשתינו. מאמרינו מגלה את הקשרים המפליאים בין ענפים, סנפירים, ניפוי ועוד מילים בעלות אותיות 'נף


'.המלה "ענף" מופיעה בחמישה חומשי תורה פעם אחת בלבד, בפרשתנו: ויקרא כג:מ - וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת.

במאמר שלפנינו ננסה להתחקות אחר משמעותה המדויקת של המלה "ענף", ואחר משמעותן של מלים נוספות בעלות אותיות 'נף'.


בבדיקת התכונות המאפיינות את הענף אנו מוצאים שכל מלה אחרת המכילה אותיות 'נף' משתתפת בחמשה מאפיינים עיקריים, כדלהלן:


1. ענף עץ - סעיף האילן. המלה "ענף" מציינת נספח הבולט מגוף העץ. תכונותיו העיקריות של הענף הן: א. התגלות חיצונית: עיקר יופיו של האילן מתבטא בענפיו. ב. נספח וטפל: הענף טפל לגוף העץ[1]. ג.תנועה: רוב הענפים נעים ברוח[2]. ד.הגנה: ענפי האילן מגינים מפני חום השמש, וכן מעניקים מקלט לבעלי חיים הנמלטים אליהם. ה. הארכה והתפשטות: התווך שבין הענפים הנטויים מהווה למעשה את רוחב וגובה העץ.


2. כנף - איבר תעופה [הוראות אחרות מושאלות]. לכנף תכונות הדומות לענף העץ:א. התגלות חיצונית: איבר חיצוני של העוף. ב. נספח וטפל: הכנפיים נספחות לגוף העוף, שהרי העוף מסוגל להתקיים שעות או אפילו ימים במקום מוגן בלעדיהן, בניגוד לאיברים חיוניים כמו לב, מח וכדומה. ג. תנועה: יש להן כח תנועה ותעופה. ד. הגנה: 1. הגוזלות חוסים בצל כנפי האם[3]. כמו כן מצינו שהיונה נלחמת עם אויביה באמצעות הכנפיים[4]. 2. כח התנופה של הכנפיים מעניק הגנה לעוף הנאלץ לברוח. ה. הארכה והתפשטות: התווך שבין הכנפיים הפשוטות מהווה את רוחב העוף.


עוד מורה המלה "כנף" על פינות הבגד. רמב"ם הסביר את הקשר שבין הוראה זו לאיבר העוף, ולהוראות אחרות המושאלות של השרש 'כנף': מורה נבוכים (חלק א פרק מג) - 'כנף' - שם משותף, ורוב שתופו מצד ההשאלה. 1. הנחתו הראשונה - לכנפי בעל החיים הפורח: כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף (בראשית ז:יד), כָּל צִפּוֹר כָּנָף אֲשֶׁר תָּעוּף בַּשָּׁמָיִם (דברים ד:יז). 2. ואחרי כן הושאל לכנפות הבגדים וזויותיהם: עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ (שם כב:יב). 3. ואחרי כן הושאל לקצוות המיושב מן הארץ ופאותיה הרחוקות ממקומותינו: לֶאֱחֹז בְּכַנְפוֹת הָאָרֶץ (איוב לח:יג), מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ (ישעיהו כד:טז). 4. ואמר איבן ג'נאח שהוא יבוא גם כן בענין ההסתר... ואמר בפרוש: וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ (שם ל:כ) - ולא יסתר ממך מוריך, ולא יתעלם - וזה פרוש נאה. וממנו אצלי: וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו (דברים כג:א) - לא יגלה סתר אביו.

יש להוסיף למשמעויות המושאלות שמנה רמב"ם גם מובן צבאי, כגון: ישעיה ח:ח - וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ; מצודת דוד - מֻטּוֹת כנפיו - התפשטות מחנהו יהיה מלא רוחב ארצך[5]. מצודת דוד כאן מסביר את השאלת "כנף" במובן צבאי על פי תכונת הארכה והתפשטות של כנף הצפור האמורה לעיל. פירוש, המונח "כנף" מושאל לציין את טווח השליטה המרבי של צבא או מדינה[6]. בנוסף יש להעיר, כי הכח הפוליטי של כל ממשלה נובע בראש ובראשונה מתחושת ההגנה שמעניק הצבא. הגנה זו גם שייכת אף היא לתכונת ההגנה שבכנפיים, המגינות על החוסים תחת צִלָּם. ומצינו כדוגמת המשמעות הכפולה הזאת גם בשרש 'שלט', המורה בלשון הקודש גם על המגן של החייל[7], וגם על המשטר הממשלתי[8].


3. סנפיר - איבר תנועה של דגים. ה"סנפיר" נועד לניווט והושטת הדג[9], ותכונותיו דומות לענף העץ: א. התגלות חיצונית: איבר חיצוני של הדג. ב. נספח וטפל: יכול הדג להתקיים שעות או אפילו ימים במקום מוגן בלעדיהם, בניגוד לאיברים חיוניים כמו לב, מח וכדומה. ג. תנועה: יש לסנפירים כח תנועה והנעה. ד. הגנה: יכולת התנועה מעניק יכולת הגנה לדג הנאלץ לברוח. ה. הארכה והתפשטות: התווך בין הסנפירים הפשוטות מהווה למעשה את רוחב הדג.

4. נוף - ענף העץ (לשון חז"ל): שבת ד: - אילן העומד ברשות היחיד ונופו נוטה לרשות הרבים. אמנם מקור המלה הוא במקרא, לדעת רש"י בשם דונש: תהלים מח:ג - יְפֵה נוֹף מְשׂוֹשׂ כָּל הָאָרֶץ; רש"י - יפה נוף - דונש פתר אותו לשון נוף של אילן, ונקרא הר ציון יפה נוף כי הוא הר הזתים. ראה לעיל בענין תכונות הענף. יש שפירשו "נוף" כלשון מחוז, כמו: רד"ק - יפה נוף. הר ציון הוא יפה המחוז, כלומר, אין בכל המחוז כמוהו[10]. ברם, נראה לכאורה שאין סתירה בין הפירושים, שהרי כל מחוז ומחוז הוא בדרך כלל פרבר, נספח לעיר הבירה, כעין ענפי האילן הנספחים לעיקר האילן[11].

5. תנופה[12] - הרמה והעלאה / התנופפות ורפרוף: ישעיה י:טו - אִם יִתְגַּדֵּל הַמַּשּׂוֹר עַל מְנִיפוֹ; מצודת ציון - מניפו - מלשון הנפה והרמה. מכאן, מורה המלה על הרמת היד[13], או על הגבהת חפץ המונח בה[14].


אם כן, ישנם כמה מאפיינים זהים בין "תנופה" ל"ענף": א. התגלות חיצונית: דבר המורם מתגלה ונראה לעין כל. ב. תנועה: תנופה אף היא סוג של תנועה[15]. ג. הגנה: מצינו הנפה בעניני מלחמה / הגנה[16]. ד. הארכה והתפשטות: הגבהת היד (והמוחזק בה) מהווה מעין הארכה זמנית שלה.

6. נפה - משרש 'נוף' נגזרת גם המלה "נפה"[17], מענין תנופה: ישעיה ל:כח - לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא; רד"ק - ונפה היא הכברה שמניפין בה... לברר הבר מן התבן. רד"ק (ערך 'נפה'): בְּנָפַת שָׁוְא (ישע' ל:כח). ובדברי רבותינו ז"ל אמרו 'נפה' לכברה שמרקדין בה את הקמח, ואמרו: נפה - שמוציאה את הקמח וקולטת את הסולת (אבות ה:טו), ונקראת כן לפי שמניפין אותה אילך ואילך כשמרקדין את הקמח. ראה פסקה הקודמת בענין מאפייני "תנופה".

7. קנף - עמודי המטה הממוקמים בארבע פינותיה (לשון חז"ל): סוכה א:ג - פירס על גבי הקינוף פסולה; תפארת ישראל - או שפורס ע"ג הקינוף. הוא מטה עם ד' קונדסין בד' זויותיה. כפי ש'כנף' מושאל לתיאור פינות וקצוות (כמו שנתבאר לעיל), כך גם משמעות 'קנף' בלשונם.

8. סניף - ענף (לשון חז"ל): גם המלה "סניף" בלשון חז"ל (שמדמה רש"ר הירש ל"סנפיר"[18] בלשון מקרא[19]) מורה על ענף העץ, כדוגמת: מנחות יא:ה-ו - השלחן ארכו עשרה... ארבע סניפין של זהב היו שם; תפארת ישראל - ענפים יוצאין מהן. ראה לעיל בענין תכונות הענף.

9. צניף - כתר (לשון מקרא[20]). בדומה לכך, הערוך (ערך 'צנף' א') מביא את הפסוק הבא: ישעיה יז:ו - שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה גַּרְגְּרִים בְּרֹאשׁ אָמִיר. האמיר הוא הענף העליון של העץ (רד"ק). הערוך ממשיך ומביא את יונתן שתרגם "אמיר" במלה "צנפא": ת"י - תְּרֵין תְּלָתָא גַרְגְרִין בְּרֵישׁ צַנְפָא[21]. הענף העליון של האילן דומה לכתר בגובה האילן[22]; וראה לעיל בענין תכונות הענף.


בשלשת המלים הבאות, הקשר לשרש 'ענף' מתמקד בתכונה הראשונה של הענף שהצענו: התגלות חיצונית.

10. אנף - כעס וזעם[23]. רש"ר הירש מעיר על קירבת שרש 'אנף' ל'ענף', ולדבריו, קירבה זו מרמזת שסוג זה של כעס מורה על רוגז פנימי היוצא ומתגלה החוצה בפָּניו של המתרגז (בדומה למיץ הגזע היוצא אל הענפים): רש"ר הירש בראשית מט:ז - 'אף', משרש 'אנף'[24], קרוב ל'ענף'... מיצי הגזע יוצאים אל ה'ענף'... ומכאן: 'אנף': התעוררות נפשית... [ה]מתגלית בפנים וכדומה.

11. חנף - דברי חלקות[25]. רש"ר הירש מדמה ל"ענף" אף את המלה "חנף"[26], כי משותף לשתיהן עניני חיצוניות: בראשית מט:ז - אָרוּר אַפָּם כִּי עָז; רש"ר הירש - ארור אפם כי עז - 'אף' משרש 'אנף', קרוב ל... 'חנף'. מיצי הגזע יוצאים אל ה'ענף', והם נעשים חִצוניים... ה'חנף' אין תוכו כברו, מעשיו הם חִצוניים ללא תוכן פנימי.

12. טנף - לכלוך וטינוף. את המלה "חנף" תרגם תמ"י במלה "טנף". על פי פירוש רש"ר הירש ל"חנף" יש לפרש את משותף ל"חנף" ו"טנף" ענייני חיצוניות, שלכלוך וטינוף חיצוניים וטפלים לחפץ עצמו, וניתן לנקותם בלי לפגוע בשלמות החפץ עצמו.: במדבר לה:לג - וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ; תמ"י - וְלָא תְטַנְפוּן; נושא כלי יהונתן - פי' שהכונה כאן של חנופה הוא מלשון טינוף שמטנף את הארץ בדם הנרצח.


יהי רצון מלפניך שתטהרינו מחנופה וטינוף, שתגלה שכינתך לעין כל, ותגן עלינו תחת כנפיך הפרושות. שתפתח במלחמת תנופה[27] נגד אויבינו, ועל כנפיך תשא את כל אחינו בית ישראל לארץ חמדה, ארץ קדשינו במהרה בימינו, אמן.



[1] מטעם זה מכונה הציצית ענף: מנחות מב. - ת"ר: ציצית - אין ציצית אלא ענף, וכה"א... ויקחני בציצית ראשי (יחז' ח:ג); לקט יושר (או"ח דף יב ענין ב) - קרי לציצית ענף... בדין נפרדין יוצאין מן האילן, גם זה יוצא מן הבגד. ע' גם מצ"צ יחז' ח:ג. [2] אך אין להם כח הנעה עצמית. [3] כדוגמת: תהלים לו:ח - בְּצֵל כְּנָפֶיךָ יֶחֱסָיוּן; מלבי"ם - האלהים יסוכך עליו כעוף הפורש כנפיו על גוזליו.. [4] ברכ' נג: - יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה; רש"י - נצולת אלא בכנפיה - או בורחת, או נלחמת בראשי אגפיה... כנפיה מגינות עליה - מן הצנה, ומכל עוף ואדם הבא עליה היא נלחמת ומכה בראש גפיה וכו'. . [5] כלומר, לשון "מוטות" כאן מורה על נטייה והתפשטות ומסביר מלבי"ם את ההבדל שבין שני אלו המונחים: מלבי"ם ישעיהו ח:ח - מטות. שרשו 'נטה', והדגש למלאות הנו"ן, שכמו שנמצא על האהל פרישה ונטיה, ויפרוש את האהל, ויט האהל, ויט אהלו, כן בכנף, יפרוש כנפיו אם פורש למעלה, ונטיית הכנפים אל הצדדים. כלומר, גם 'נטה' וגם 'פרש' מורים על התפשטות, אולם בעוד ש'נטה' מתאר פרישת הכנף לצדדים, 'פרש' מתאר פרישת כנף כלפי מעלה. [6] הגבולות המקיפים את שטח השליטה (מעין הביטוי reaches outerבלע"ז. ואולי מכאן כינוי האמפריה בגרמנית: reich). עוד יש להוסיף, שכן מצינו את שרש 'אגף' מושאל לענינים צבאיים, כגון: יחזקאל יב:יד - וְכָל אֲגַפָּיו אֱזָרֶה לְכָל רוּחַ; מצ"צ - אגפיו - כנפיו, וכן: אתה וכל אגפיך (יחז' לט). ועל התפשטות החיילות יאמר, וכמ"ש: מוטות כנפיו (ישע' ח) [7] כגון: שה"ש ד:ד - כֹּל שִׁלְטֵי הַגִּבּוֹרִים; אב"ע - השלטים ענינו כמו מגינים. [8] כגון: קהלת ח:ד - בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן. [9] ויקרא יא:ט - כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת; רש"י - סנפיר - אלו ששט בהם. [10] וכן: אב"ע תה' מח:ג - יפה נוף - מחוז, [כמו]: שְׁלֹשֶׁת הַנָּפֶת (יהושע יז:יא). כי המלה "הַנָּפֶת" הנזכרת מתורגמת "פלכין": יהושע יב:כג - מֶלֶךְ דּוֹר לְנָפַת דּוֹר; ת"י - מַלְכָּא דְדוֹר לְפִלְכֵי דוֹר; מצ"צ - לנפת דור - למחוז דור. [11] אב"ע (הובא לעיל) הזכיר מעין סברא זו ודחאה: אב"ע תה' מח:ג - יפה נוף - ...ולהיותו סעיף או מתנופה אין לו טעם. [12] משרש 'נוף' (ראה ריב"ג ורד"ק ערך 'נוף'). [13] כמו: מ"ב ה:יא - וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם. [14] כמו: שמ' כט:כד - וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה. [15] כדפירש רא"ם: וי' ז:לד - כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה; רא"ם - פירוש תנופה, מענין תנועה אילך ואילך. [16] כמו: בראשית רבה נט:יא - וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה (ש"ב כא:טז) - אניף במגיניה, וקפץ דוד לאחוריו; עץ יוסף - אניף במגיניה - שהניף [ישבי בן ערפה (אמו גם של גולית, והיא גיסתה של רות)] והרים במגן שבידו ודחה את דוד וקפץ דוד לאחוריו.. [17] לדעת רד"ק, כדלדהן. והיא מעין מלה נרדפת ל"מרקד" בלשון משנה (שבת ז:ב). [18] רש"ר הירש מציע שאות ר' ב"סנפיר" אינה שרשית, בדומה למלים אחרות בעלות אות ר' בסוף התיבה: רש"ר הירש ויק' יא:ט - סנפיר - אם נניח שאות ר' נתופסה על השרש (אולי כעין זה גם "טפסר"i פִּקְדוּ עָלֶיהָ טִפְסָר (יר' נא:כז), "עכבר"ii וְהָעַכְבָּר (וי' יא:כט)), הרי שרשו של "סנפיר" הוא 'סנף'iii... בל' חז"לiv המלה "סניף" מציינת נספח שהוא טפל לעיקרv. ~~~~~תת-הערות: i כלומר, "טפסר" קרובה למלה "טפס" בלשון חז"ל: צורה ודפוס סטנדרטית: גיט' ג:ב - הכותב טפסי גיטין; רע"ב - טופסי גיטין - סופר שרוצה שיהיו מזומנין אצלו, שפעמים אדם בא לשכרו והוא טרוד בשטרות אחרים; ונראה להציע שחז"ל חדשו מלה זו מלשון "טפסר", המורה על מין פקיד בעל קצת שררה, אבל באמת אינו ראוי לכך: ב"ר צ:ג - טפסר-טפש בחכמה ושר בשנים. ואם כן עיקר תפקידו של ה"טפסר" הוא כפָּקִיד - המדפיס וחותם טפסים. ii דהיינו ש"עכבר" נגזרת מל' "עכב" (המופיעה במשנה ובארמית, בד"מ: ר"ה א:ו; אונקלוס בר' יט:טז), בהוראת מניעה. ושמא יש להציע קשר בין "עכבר" ל"עכב" על פי טבעם של המכרסמים לנבור ולצבור את מאכלם, לעכב את האכילה למועד מאוחר יותר. וקצת רמז לכך מצינו במדרש: מדרש אג' (בובר) בר' יא:י - אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד - למה מינה הכתוב שם שם שני פעמים, משל לאדם שאבד אבידה ומבקשה באשפה, והביא עכברים שהם צוברים באשפה נוברים, מחטטים (מהד' מכון המדרש) עד שמצאו האבידה, וכיון שמצאו האבידה מיד נפרשו, כך התחיל למנות תולדות שם עד שבא לאברהם שהוא מציאתו של הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר: ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמ' ט:ח). iii ומעין כך הביאו גם המקור ברוך (עמ' 264), בפרדס יוסף (פ' שמיני) ובמעשה שושן (פ' שמיני). iv ע' מנחות יא:ו, כלים כא:ג. vעוד יש לציין, שמצינו גם דוגמאות של אות ר' נוספת באמצע המלה בעצמה, כגון: "דרמשק" כמו "דמשק" (ר' רש"י דה"א יח:ה, דה"ב טז:ד); "כרבל" כמו "כבל" (רשר"ה תה' צד:יח-יט אולי כי המעוטף דומה לכבול); "סרעף" / "שרעף" כמו "סעיף" / "שעיף" (מצ"צ יחז' לא:ה); "שרביט" כמו "שבט" (רש"י דה"ב טז:ד). ובמקור ברוך (עמ' 264) הוסיף שגם "ערפל" קרובה ל"עפל" (עי' שם לדוגמאות נוספות. ברם, העיר בני א.מ.ש, שייתכן שיש הבדלים בין ר' נוספת באמצע מלה לבין עמיתה שבאה בסוף מלה, ולא באנו אלא להעיר על תופעה דומה). [19] ובפירושו לספר דברים מוסיף רש"ר הירש ומשווה "סניף" למלים אחרות הקרובות בהגייתן: רשר"ה דב' כה:יח - 'זנב' קרוב ל'סניף' בל' חז"ל [בחילוף אותיות בומ"ף-זסשר"ץ]... נספח לגוף העיקרי; וכן 'צנף': לחבר את הסרח, את הקצוות אל הגוף העיקרי, לגולל. ראה להלן בסעיף המתייחס למלה "צנף" בענין הוראה זו של השרש. [20] כגון: ישע' ג:כג - וְהַצְּנִיפוֹת; ת"י - וְכִתָּרַיָא. שם סב:ג - וּצְנִיף מְלוּכָה; ת"י - וּכְתַר דְתוּשְׁבְּחָא. זכריה ג:ה - צָנִיף טָהוֹר עַל רֹאשׁוֹ; מצ"ד - ר"ל שיהיה כתר כהונה גדולה. ובלשון חז"ל פועל "לצנף" מציין סיפוח, הוספת סניף. קירבת 'צנף' ל'סנף' מרומזת גם ברש"י ומפורש בערוך: הוריות יג: - בני ת"ח שממונים אביהם פרנס על הצבור... עושים אותם סניפין; רש"י - סניפין - שמושיבין אותן בצד הזקנים מפני כבוד אביהם דהויין סניפין לזקנים, כסניף [קורה קטנה (שוטנשטיין)] זה שמצניפין לקורה גדולה; ערוך (ערך 'סנף'): קרוב לו לשון משנה 'צנף'. ובספר ערוך הקצר (ערך צנף א') פירשה מלשון ענף: "או דילמא בצנפא מתפיש" (נזיר כב:) - פירוש בצנפא: בענף. [21] ברם, בגרסאות המצויות התרגום הוא "ענפא". [22] גם אב"ע מרמז מעין זה: אב"ע ישע' יז:ו - אמיר, הוא המעולה בזית, מגזרת: וה' האמירך (דב' כו:יח). ותרגמה תרגום ירושלמי (שם) מלשון מלוכה: דב' כו:יח - וה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם; תרגום ירושלמי - וּמֵימְרָא דַה' אַמְלָךְ עֲלֵיכוֹן. [23] כגון: דב' א:לז - גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם; רש"י - התאנף - נתמלא רוגז. תה' ב:יב - נַשְּׁקוּ בַר פֶּן יֶאֱנַף; רש"י - פן יאנף - פן יקצוף. שם ס:ג - אֱלֹהִים זְנַחְתָּנוּ פְרַצְתָּנוּ אָנַפְתָּ; רש"י - אנפת - קצפת עלינו. [24] כך חיברוה ריב"ג ורד"ק. [25] דניאל יא:כא - וְהֶחֱזִיק מַלְכוּת בַּחֲלַקְלַקּוֹת; מצ"צ - בחלקלקות - מלשון חלק ר"ל חניפה ודברים רכים וחלקים. שם יא:לב - וּמַרְשִׁיעֵי בְרִית יַחֲנִיף בַּחֲלַקּוֹת; רש"י - וירשיעו בריתם עם חבריהם ויהיו ממרים ויחניף בחלקלקות. [26] בחילוף אותיות אחה"ע. [27] ישעיהו ל:לא - לב - כִּי מִקּוֹל ה' יֵחַת אַשּׁוּר בַּשֵּׁבֶט יַכֶּה... אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' עָלָיו בְּתֻפִּים וּבְכִנֹּרוֹת וּבְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה נִלְחַם בה בָּם; רד"ק - ובמלחמות תנופה - כפל ענין כי המנגן מניף בידו..

75 views0 comments

Recent Posts

See All