• yehoshua steinberg

Ha’azinu: Hard ~ Yehoshua Steinberg


The root עקש appears for the first time in this week’s Parashah: Corruption is not His – the blemish is His children’s, a generation that is עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל (Deut. 32:5).

Rashi explains that עִקֵּשׁ means bent and twisted (עקם and עקל), citing Micah (3:9) – who twist [יְעַקֵּשׁוּ] all that is straight, as well as the Mishnah: “A child whose teeth are crooked [עקושות].” Rabbi Shlomo ben Avraham of Orbino, author of Ohel Moed, (the first comprehensive thesaurus of Leshon kodesh), lists no less than ten synonyms for this root, each of which are connected to the concept of crookedness:

1. עקש, 2. עוה [עוות], 3. עקל, 4. סלף, 5. פתל, 6. לוז, 7. עקב, 8. עול, 9. און, 10. עמל.

What then is unique about עקש? How can it be differentiated from the other terms in this list? Moreover, what is the difference between the two words that appear together in this verse – עִקֵּשׁ and פְתַלְתֹּל?

Of note is that these two words appear together elsewhere: II Sam. 22:26-27 – With the devout You deal devoutly, with the one who is strong in his wholeheartedness You act wholeheartedly, with the pure You act purely, with the corrupt You act perversely [וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל].Many commentators note the contrast between the symmetry of the first three pairs versus the lack thereof in the last pair: עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. Why not say “with the corrupt You act corruptly” וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְעַקֵּשׁ))?

In our article on Parashat Toldot, we examined the word עקש as it relates to other words containing the string עק, (including עקם and עקל cited by Rashi). In this chapter, we will examine the root עקש is it relates to the other the two-letter string in עקש, namely קש, and the other roots that contain those letters, to wit:

1. קשה 2. קשת 3. בקש 4. מוקש / נקש 5. קשח 6. קש 7. לקש 8. קשוא 9. קשר 10. עקש.

We suggest that all of these share the common the concepts of solidity and/or adhesion and dense concentration, since the solidity of an object derives from the cohesion and concentration of its elements. Let’s analyze the examples one at a time:

  1. קשה (hard, difficult) – as in: It shall not be difficult [לֹא יִקְשֶׁה] in your eyes when you send him away free from you (Deut. 15: 18).

  2. קשת (archer’s bow, rainbow) – In Gen. Rabba 53:15, the Sages interpret קשת as if it were written קשה, hard, tough. On the verse that states that Ishmael became an accomplished archer [רֹבֶה קַשָּׁת] (Gen. 21:20), the Sages relate that the greater Ishmael became, the tougher and more callous he became as well.

The root קשת also means rainbow. This meaning as well is also expounded by the Sages to as a derivative of the root קשה: Gen. Rabba 35:3 – I have set My rainbow [קַשְׁתִּי] in the cloud (Gen 9:13) – This is My קישות, because it [the rainbow] is compared to Me [מוּקש לי]. Is that possible? [No,] rather, like the hard parts of the fruit; Chen Tov (P. 236) – like the hard parts of the fruit – this refers to the seeds that are within the fruit, which are the fruit’s hardest part… so too, the “hardness” means: My anger against the world I have placed in the cloud. Meaning, I punish My world by means of the clouds, when I command them to withhold their rain.connotation

  1. בקש (to request) – As a continuation of the previous entry (which ascribed to קשת a connotation of קושי / קשיות ), the Sages also hint to an association between קשת and the word בקשה (a request): Bava Batra 123a – And as for me, I have given you Shechem – one portion more than your brothers, which I took from the hand of the Amorite with my sword and with my bow [וּבְקַשְׁתִּי] (Gen. 48:22). Did Yaakov then take [Shechem] with his sword and his bow? But it states: For I do not trust in my bow, nor does my sword save me (Ps. 44:7)! Rather, my sword means prayer, and my bow [קַשְׁתִּי] means request [בקשתי].

Maharsha adds that on the level of drush, it is as if Jacob states that he received Shechem from the Amorites through his prayer and request, with the ב’ at the beginning of בקשתי serving a double purpose (as if it stated בבקשתי).

This is curious, because when making a request, one generally does so in a mild, friendly manner. All the more so if he is making his request from God Himself!

However, the root בקש often appears concerning hard, harsh matters, such as: Pharaoh… sought to kill [וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג] Moses (Ex. 2:15).

Of note as well is that the word בקשה does not appear among the 13 expressions for prayer listed by the Sages.Perhaps the explanation for this is that בקשה, more than a request, is in fact a demand – a direct claim from Hashem, as Moses hints to in his prayer, per the Midrash:

Deut. Rabba 2:1 – Moses said before Him, “Master of the World, did you not tell me that whoever does not have [merit] by Me, I will grant him for free? Now, I am not saying that there is anything owed to me [שמתבקש לי] by You; rather, grant this for free.” From where do we know this? From what it states: ואתחנן אל ה’ – Moses asked that Hashem grant his request חינם, for free.

  1. מוקש (a trap) – The root of this word is יקש according to Radak, with derivatives appearing either with the prefix מ’ (see Deut. 7:16, Ps. 140:6, Job 40:24) or י’ (Hos. 9:8, Jer. 5:26, Prov. 6:5).

[Although Radak lists the root נקש separately, he qualifies this by adding that this root also refers to a trap. On the verses: through his own handiwork was the wicked person entrapped ([נוֹקֵשׁ] Ps. 9:17) and: the seekers of my life have laid snares ([וַיְנַקְשׁוּ] ibid. 38:13), Radak explains that נקש and יקש are synonymous].

In Esther Rabba the Sages explain the word מוקש as referring to קשיות and קושי: “[He removes] the hypocrite from kingship, so that the people not become ensnared [מִמֹּקְשֵׁי עָם] (Job 34:3). When a king is godless and yet bears sway over mankind, it is because of the “snares” of the people themselves [ממוקשי עם]. They are stiff-necked [קושי ערפם] and wicked, and do not do the will of God (per explanation of Eitz Yosef).”

Cheshek Shlomo (entry קש) adds that the above words have at their root the concept of solidity, because a מוקשrefers to a trap made of a hard, solid substance such as wood or metal.

  1. קשח – This root as well means hardness, particularly hardness of the heart, as Radak (entry קשח) explains: Becoming hardened [הִקְשִׁיחַ] against her offspring, as if they were not hers (Job 39:16), letting our heart become hardened [תַּקְשִׁיחַ] from fearing you (Isa. 63:17) – this refers to cruelty and hardening of the heart.

  2. קש (straw) – Cheshek Shlomo explains that קש is the hard part of the stalk, which is close to the ground and is hard as wood, not soft like the upper part, which is edible for animals and is called תבן… and so explain Tosafot (BM 103a): “תבן is the soft part, which is harvested with the stalk, and קש is what remains in the ground.”

Rashi, however, holds that קש means a collection. He explains the verse: לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן (Ex. 5:12) as “to gather a collectionfor the purpose of straw for mortar. An item that is spread out and needs to be gathered is called קש in other places.” However, this need not contradict Cheshek Shlomo’s definition. As we said at the beginning of the chapter, for an item to be hard, its components must be densely concentrated. In the case of straw, this means gathering the

stalks and amassing them into an integrated entity (i.e. a haystack), ready as a source for brick production or animal feed.

  1. לקש – Radak (entry לקש) defines this word as lateness, a definition reflected in various ways in its derivatives, for examples: 1. the early rains and the late rains [וּמַלְקוֹשׁ] (Deut. 11:14). 2. the later growth [לֶקֶשׁ] appeared after the king’s reaping [לֶקֶשׁ] (Amos 7:1). 3. and: … a vineyard, a wicked man delays it [for his evil purposes] (Job 24:6).

The Sages, however, interpreted מלקוש as a compound word, made up of מל and קש (including the idea of קשיות): Taanit 6a – The Rabbis taught in a Baraita: Yoreh (the first rain)… because it causes the fruit to fall… The Torah therefore states Malkosh [the late rain], just as Malkosh is for blessing, so too Yoreh is for blessing. However, perhaps it is called Malkosh only because it knocks down houses. Rav Nehilai bar Idi said in the name of Shmuel: Something that excises [מל] the hardness [קשיותיהן] of Israel. In the academy of R’ Yishmael a Baraita was taught: Something that fills [ממלא] the stalks [קשיה] with grain. In [another] Baraita it was taught: Something that descends on the ears [מלילות] and stalks [הקשין].

  1. קשוא (cucumbers) – The Sages explain that cucumbers are so named because they are “hard on the body like swords” (Brachot 57b). On the verse: We miss the cucumbers and the watermelons (Num. 11:5), Rashi explains that that the manna would assume the flavor of any food except cucumbers or watermelons, because these are hard on the bodies of nursing mothers.

  2. קשר – Binding items together is called קשירה, but not only when binding is achieved by means of a knot, as we find by the קשירה of tefillin, as explained by the Sefer Mitzvot Gadol (Positive Commandment 22 [paraphrased]) – We find in Perek Hakometz (Menachot 35b and in Tosafot) – “When do we bless on them [the tefillin]? At the time of donning them. [Abayei and Rava both say] from the time of donning them until the time of binding them,” in the way that the embryonic sac is bound to the fetus… Mishnah Mikvaot (10:3) lists the knots that do not need contact with water during ritual immersion, and included there is the knot of the head when it is “utza”… meaning it is fixed in its place, and not able to move about on the arm… And since one does not have to untie this at the time of immersion, we can learn from this that it constitutes an enduring knot. “Utza” means it is tied tightly.

  3. עקש – As mentioned, Rashi (Deut. 32:5) explained עקש as bent or twisted, and usually, this word is interpreted as a distortion, as in: Prov. 2:15 – Whose ways are crooked [עִקְּשִׁים] and who go astray [וּנְלוֹזִים] in their courses; Rashi – The word נלוז always means crookedness, because it always appears together with עקש, and עקש means crooked, as it states: and make the crooked places straight [ומעקשים למישור] (Isa. 42:16).

In the vernacular of the Rishonim, however, there is a different meaning for the root עקש, namely stubbornness / obstinacy, as in: Ex. 32:9 – I have seen this people and they are a stiff-necked [קְשֵׁה עֹרֶף] people; Abarbanel – a stiff-necked [קְשֵׁה עֹרֶף] people – There are those who explain this as they will not desist from the perversity of their hearts. Gen. 42:9 – He said to them, you are spies, you have come to see the nakedness of the land; Abarbanel – Yosef repeated (below, v. 12)… no, you have come to see the nakedness of the land, as if stubbornly holding his ground: no! but you indeed have come to see the nakedness of the land! And this meaning is alluded to in Midrash Proverbs (4:24), which explains עקשות פה as evil speech, which is as harsh / hard as bloodshed or idolatry. In Midrash Lekach Tov (Ex. 9:35), Pharaoh’s ”hardened heart” is referred to “מתעקש” – stubbornly refusing to send away the Israelites. Radak (entry עקש) concludes that all derivatives of this root relate to brazenness.

In any event, from the above we can suggest that the root עקש is a double root, made up of עק and קש,with these two meanings integrated into a root that means at once both עקום and קשה. In other words, the twisted ways of the stubborn man and his warped thinking bring him nothing but hardships and suffering.

Only, we find a positive side to stubbornness and brazenness, in the Sages’ comments on the wicked Balaam: Sanhedrin 105a – Brazenness is effective even against Heaven. Initially, the Torah relates [that God told Balaam]: Do not go with them, and afterwards, we find [that God said]: Rise and go with them; Rashi – Brazenness is effective even against Heaven – Balaam’s brazenness in telling the emissaries of Balak, “spend the night here” was effective, because Hakadosh Baruch Hu told him initially not to go [with them], and later, He told him to go [with them].

The author of Birkat Avraham (pg. 60) adds that if brazenness works even for the sinister plot of Balaam, all the more so does it work for positive causes: “In this, the Sages imparted to us that Balaam’s brazenness changed the command to fit with his will, in his great wickedness. And it seems that the main lesson to be derived is that for good as well, since [God’s] good measure is much greater, if a man stubbornly persists at doing good even when faced by many setbacks and tests, and it seems that there is a [divine] decree against him, if instead of giving up he intensifies his stubbornness for the good, these decrees will be annulled and will turn into good – commensurate with the strength of his decision for good.” And the Vilna Gaon is quoted as saying: “we have a rule that in spiritual matters, the stubborn one succeeds.”

In the Midrash as well we find praise for the traits of brazenness and stubbornness: Ex. Rabba 42:9 – Said Rav Yakim, there are three brazen ones: Among the animals it’s the dog, among the fowl it’s the chicken, and among the nations it is the Israelites. Said R’ Yitzchak son of Radifa in the name of Rav Ami, you think this is meant as a denigration but it is nothing but praise – Either be a Jew or be prepared to be hanged. Said R’ Avin, to this day, Israelites are called the stiff-needed people; Yad Moshe – Either be a Jew or be prepared to be hanged- Meaning, in times of decrees of eradication, a Jew is given a choice, either be a Jew or I will hang you on this tree, and he [the Jew] gives over his soul and does not want to change his religion, thus turning their obstinacy into a praise.

And thanks to their brazenness, the Israelites’ merited to receive the Torah: Beitza 25b – Why was the Torah given to Israel? – Because they are brazen. Rashi – because they are brazen – they are hard to win over; Meromei Sadeh (Netzi”v) – It seems that the intent is that brazenness helps in fulfilling commandments, even though this causes them many hardships… but the spirit of Israel withstands anything and can exist.

We asked above about the two wordsעקש and פתלתל appearing together in Scripture, in this Parashah, and in the Prophets: With the corrupt You act perversely [וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל] (II Sam. 22:26-27). The Sages explained (Sifrei Haazinu 208:5) that this verse teaches us the rule of measure for measure [מדה כנגד מדה]. However, we still have no answer for why the verse says: With the corrupt You act perversely (תתפל) and not With the corrupt You act corruptly (תתעקש) or With the perverse You act perversely. Whereas in the other three verses describing God’s “measure for measure,” the subject and predicate both match, to wit: With the devout (חסיד) You deal devoutly (תתחסד), with the wholehearted (תמים) man You act wholeheartedly (תתמם) . With a pure one (נבר), You show Yourself pure

(תתברר – Psalms 18:26-27).

However, Chatam Sofer hints at yet another positive side to the verse: With the corrupt You act perversely:

Gen. 29:12 – Jacob told Rachel that he was her father’s brother; Rashi – The Midrash is that [Jacob stated] if he is for trickery, I too am his brother in trickery, and if he is a proper man, I too am the son of Rebecca, his honest sister; Torat Moshe – “According to Rashi, Jacob said that he was her father’s brother in trickery, because most sons follow after the mother’s brother. Jacob therefore said that he was the son of Rebecca, meaning he had corrected this [tendency to trickery], as in: with the corrupt You act perversely [עם עיקש תתפל] (II Sam. 22:27).” It seems that the Chatam Sofer is saying that Jacob took his tendency to trickery and corrected it by means of “acting perversely with the corrupt.” Now, how can acting perversely with a corrupt person possibly ”correct” corruption itself?

Rosh Yeshivat Tchebin, Rav Baruch Shimon Shneerson, zt”l, explained this with an analogy:

“Imagine a young man whose whole way of thinking is warped. He cannot understand anything straight. To him applies the verse: with the corrupt You act perversely, because sometimes, ironically, another warped idea might be what comes to his rescue… Unconventional ways must be tried with him, since [otherwise] it’s impossible to grasp the mental workings of a lunatic.”

Based on the above, we can say that there are two sorts of עקשים, one who acts that way intentionally, and therefore deserves to be dealt with measure for measure. The second, referred to above as the “lunatic,” is one whose thinking is naturally distorted. He truly cannot think straight. To deal with the latter individual measure for measure would mean only more and more stubbornness and perverseness – עקשות, and retaliations. But just as the Sages say that God’s measure of good far outweighs His measure of bad (Sanhedrin 100b), so too can we switch the measure of bad itself to good. Of note is that we find nowhere a doubling of the root עקש (i.e. עקשקש) in the way that we do find for פתל (פתלתל). When one takes strands and spins them together, this act of twisting, of פיתול, in the end yields a פתיל, a useful, straight thread. This is the way to deal with the עקש, take his twisted way of thinking and keep twisting and twisting until ironically something straight and proper emerges.

From time immemorial our forefathers turned to God through prayer -תפילה- when faced with difficulties. In Parashat Vayeira, the Torah relates that the women of the House of Abimelech were rendered barren due to his appropriation of Sarah. Only when Abraham prayed did God heal Abimelech and his household. In the Midrash, this barrenness is referred to as a “knot” that was “untied” in the merit of Abraham’s prayer. Maharzav explains from this Midrash that prayer has the power to straighten out the twisted: “It seems that the Midrash understands תפילה as an expression of twisting, as Rashi defines the words נפתולי אלהים נפתלתי by likening them to עקש ופתלתל. Onkelos translates this as prayer… and both are true, because God made man straight, but through sin man warps the straightness and he becomes twisted in the world, and prayer comes to straighten him out and get rid of his twistedness. This is what is meant by נפתולי אלהים – at first I was obstinate and fought against God’s divine providence, but afterwards, through prayer, the twisted became unraveled.

He goes on to suggest that תפילה and פתול have the same root letters, indicating that תפילה is the opposite of פיתול, as we find by certain roots, that teach “a thing and its opposite,” similar to the apparently self-contradictory meanings of the roots דשן and שרש.

Let us pray that we use our עקשות to fulfill His commandments and change our twisted [פתלתול] world into the Kingdom of His Throne of Glory, which resembles the techeilet string [פתיל].

1 בהערות של ר’ שעוועל כתב: “ועקושות” בגמרא (חולין נו.) – ליתא, וע”ש בדקדוקי סופרים אות ט שבכ”י – איתא. וראה גם מנחת יהודה לרש”י כאן. והשוה גם מגילה כד,ב. וראה פלתי סימן ל”א, שגרס כרש”י.

2 שרש ‘עקם’ בעצמו אינו מופיע בכתבי הקודש, רק בתרגום (ובדברי חז”ל), לרוב כתרגומו של ‘עקש’.

3 ובתהלים לשון דומה: תה‘ יח:כו–כז – עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל.

4 ראה מבוא לבר’ רבה (אלבק, דף 5) שהביא נוסחאות רבות אחרות. ברם, כולם דורשים “קשת” מלשון קושי. ובחידושי אגדות למהר”ל (ר”ה כג:) כתב: הקשת הזה הוא נקרא קשת בעבור שהוא ממדת הדין והוא קשה. יפהתואר (לבראשיתרבהנג:טו) – רבה וקשיותו – כל מה שרבה בגידולו והולך רבה וגדלה קשיותו עמו; מת“כ (שם) – רבה… וכתב “קשת”… ע”ש קושי ערפו ואמוץ לבבו.

5 מת“כ – דבר שהוא מוקש לי, כלומר דומה לי. ופריך: אפשר לומר כן שהוא דוגמא לכבודי ית’?

6 וכן הביא אבן יק’ לריקאנטי (פ’ נח) ואדרת אליהו (בראשית יח:). ובעץ יוסף לב”ר פי’ כלשון קליפת הפרי.

7 לסיכום: “קשתי” נדרשת כלש’ קושי מבחינת 1. “קשין דפירי”, המורה על קליפת הפרי ה”קשה” לעומת בשר הפרי בעצמו (או על או הגרעין הקשה שלו, או על קשיות דין המבול), 2. “מוקש לי”, לשון היקש. לפי תפא”י (מכות א:ז [מובא באנצ’ תלמודית ערך ‘הקש’]), המלה נגזרת מֵהַקָּשַׁת קורנוס (ע”ש לנימוקו. והוא מלשון: “וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן” [דניאל ה:ו]. ונראה להוסיף בד”מ שמתכת המוקשת בפטיש בסדן, מתקשה ומתחזקת). וראה פירוש אב”א לב”ר לה:ג שסיכם: נמצא מלת קשת היא מורכבת מלשון קש ומלשון היקש.

8 והציע מחבר ספר “התורה והתלמוד” שלשון “בקשה” עצמה קשורה למלה “קשה”, והיא מורה על הרצון לרכךאתהלבהקשה: התורהוהתלמוד (חלקב‘, דףקלה – ת“ד) – ולולא דמסתפינא הייתי אומר… שעיקר שרש “בקשה” – ‘קשה’, והב’ שימושית: הפצר לרכך הלב הקשה… בקשה – הסרת ושלילת הקשה.

9 והשאלה בוודאי שייכת גם לראש הדרשה “חרבי – זו תפלה”. אלא, שכבר מצינו תפלה משולה למצבי מאבק, 1. קרב / מלחמה, 2. פלילים / משפט, 3. חרב (היינו עניני נחישותואומץבמטרהלהיוושע), כדלהלן: 1. קרב / מלחמה – אמרו ז”ל שתפקיד הש”ץ הוא לעשות “קרב” למען הצבור: ירוש‘ ברכ‘ ד:ד – זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב – עשה קרבינו, עשה צרכינו עשה מלחמותינו1. 2. פלילים / משפט – וכן דרשו “תפלה” מן ‘פלל’, ל’ משפט: סנהד‘ פב: – ויעמד פינחס ויפלל (תה’ קו:ל), אמר ר”א… ויפלל – מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. 3. חרב – בר‘ מח:כב – לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי; רש“י – בחרבי ובקשתי – היא חכמתו ותפלתו; פ‘ ברטנוראלרש“י – דאשכחן התפלה נקראת חרב, כדכתיב: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. וראה גם גור אריה בר’ מח:מב. ~~~תת הערה 1 [וכן פירשו “קרבן” מענין קרב ומלחמה]: ר‘ בחייבמ‘ כח:ז – קרבני לחמי (במ’ כח:ב) מלשון קרב ומלחמה. העמקדברוי‘ ט:ז – קרב אל המזבח – מל’ מלחמה נגד המסטינים, ומזה נקרא בכלל שם קרבן מלשון קרב.

10 וכן: שמותד:כד – וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה’ וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. ש“אכ:א – כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי. ש“אכד:ט – הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. ובבנין התפעל יש לה משמעות דרישהוזימוןלדין, כדוגמת: תעניתכט. – בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש; רש“י – מתבקש – ליהרג, ברמז אמר ליה, שלא יכירו בו אנשי המלך. ש“אכח:יג – אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ; רש“י – אלהים ראיתי – מלאכים שנים משה ושמואל שנתיירא שמואל שמא אני מתבקש בדין והעלה משה עמו.

11 בספרי (ואתחנן פיסקא כו) מופיעות י”ג לשונות (למרות שהפיסקא פותחת “עשרה לשונות נקראת תפלה”. והשוה דב”ר ב:א ויל”ש תתי”א שאכן מופיעות בכל אחד מהם עשרה ביטויי תפלה.

12 עכ”פ בענין צרכי יחיד, כמו תפילת מרע”ה ליכנס לארץ. ובענין “ויעמוד פינחס ויפלל”, עי’ בספרי הנ”ל, שהביא פסוק זה כראיה רק ללשון “עמידה”, ואילו ללשון “פלל” הביא פסוק אחר: “ויתפלל אל ה'”. וגם הדמויים למלחמה ופלילים שהבאנו בהערה לעיל, פירשו רבים שהם מסמלים את המאבק נגד היצר וכדומה.

13 וכן עם ו’ תמורת י’ (בחילוף אותיות אהו”י): פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ (דברים ז:כה).

14 וממשיך רד”ק להשוות “פן תנקש” (משרש ‘נקש’), ל”פן תוקש” (משרש ‘יקש’): והנפעל: פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם (דברים יב:ל), כמו: פֶּן תִּוָּקֵשׁ (שם ז:כה). וראה בבאור מעין גנים לכלה רבתי ג:טו שהציע קשר בין ‘נקש’ ל’נשק’.

15 פתיח’ ט.

16 פַּח יָקוֹשׁ (הושע ט:ח), מִפַּח יוֹקְשִׁים (תהלים קכד:ז) – מלשון קשוי, והוא מין מצודה הנעשה… מדבר קשה – מעץ או ממתכות הלוכד את הנתפס ברגלו או בגופו [ולכן] נקרא “יקוש”… אמר: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר (תהלים קכד:ז) – מזה ראיה שהוא מִדָבָר קשה שנופל עליו לשון “שבירה”.

17 וראה ס’ שערי התלמוד, דף תרכד, הערה 288.

18 ורש”י הציע מקור ללשון חז”ל “היקש”: צפניהב:א – הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף; רש“י – התקוששו – התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה); וקושו – מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז”ל דרשו קשוט עצמך ואח”כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו. וראה גם רש”י ש”ב יט:מד.

19 כלשון “ירה יירה.”

20 חברותא תעניתו. – מלקוש – אלא לשון מל וקשה, והיינו שהגשם הזה מל את קשיות ליבם של ישראל [הערה בטקסט של חברותא- כלשון הכתוב: ומל ה’ אלקיך את לבבך וגו (דב’ ל:ו). והיינו, כשם שמילה מסירה את הערלה האוטמת, כך יסיר הקב”ה את המפריעים והמונעים מלשוב לעבודת ה’], שעל ידי חוזקו הוא מפיל את הבתים, ומשבר את האילנות.

21 גוראריה דבריםעקביא:יד – על המלילות ועל הקשין. לפי ש”מלקוש” היא מלה מורכבת מלשון ‘קש’ ומלשון ‘מל’. רש“י תעניתו: – שמפיל את הבתים – ומשמעו כדלקמן, ש[המלקוש] מל קשיותן של ישראל, אי נמי: שמל דבר הקשה – חותך ומשבר את הבתים.

22 כלומר, ש”קשר” מורה גם על חיבור טבעי, ללא לולאה או קשר מלאכותי. והשוה לשון נדה כו,ב.

23 גרסתינו במשנה היא “חוצה”. אמנם ז”ל רא”ש (חולין א:יב) – פירוש חוצה כמו אוצה שהוא לשון מיהדק.

24 כמו אוצצא בפרק המפקיד (ב”מ מ.). רש”י – איצצא – דוחק, מתוך שהם במקום צר נדחקו יחד ואין תפוחין.

25 מדרש משלי (בובר) פרשה ד:כד.

26 שם ו:יב.

27 ובמקום אחר הגדיר “עז” ו”קשה” כמלים נרדפות: ישע‘ יט – מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם; רד“ק – אדנים קשה ומלך עז – כפל הענין במלות שונות. [והשוה גם רבינו יונה ומצ”צ למשלי יח:ג].

28 כעין הדוגמאות שהביא רש”פ: י“ש (הקדמה, א:י,א – ת“ד) – 1. ‘שחט’ נדרש (חולין כז.) כמו ‘שח’-‘חט’: ושחט את בן הבקר (וי’ א:ה), ממקום ששח חטהו – רמז לשחיטה מן הצואר. 2. ‘זבח’ נדרש (שם) כמו ‘זב’-‘חת’: וזבחת (דב’ יב:כא) -ממקום שזב חתהו. 3. ‘פתום’ נדרש (סוטה יא.) כמו ‘פי’-‘תהום’. 4. ‘בפרך’ נדרש (שם) כמו ‘בפה’-‘רך’. [ויש להוסיף גם ש’שחד’ נדרש (כתוב’ קה:) כמו ‘שהם’-‘חד’. ובאהלי יהודה (ערך ‘פחד’) הציע ש’פחד’ מורכב מן ‘פח’-‘חד’. ובאור חדש (דב’ כח:כד) שהציע ש’מטר’=’מט’-‘טר’. ועי’ גם מלבי”ם פ’ ויקרא (קטע א, ד”ה כרמל, אות קנב)].

29 מעין פ’ רבינו יונה למשלי יז:כ – עִקֶּשׁ לֵב – הוא האיש אשר דעתו משובשת ולא יכיר האמת.

30 כפי שפירש מצ”ד: משליכב:ה – צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם; מצ“ד – צנים פחים – קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר”ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח.

31 במדברכב:יב – וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. שםפסוקכ – וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם.

32 מכתב מאליהו (תשובה, יום כיפור, סוכות חלק ב’, דף תקסא.

33 וכדברי בעל האורחות צדיקים (שער הקנאה) בענין מידה רעה בעצם: אע”פ שהקנאה היא מידה רעה מאד, יש מקום שהיא טובה מאד… שישים קנאתו על יראת שמים, כ”ש: אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה’ כל היום (משלי כג:יז). ובספר הסכת ושמע (דף נט): גאוה על אף שהיא מידה גרועה ובעלי הגאוה מתועבים בעיני ה’, כמו שנאמר: תועבת ה’ כל גבה לב (משלי טז:ה), אך כשמשתמשים בה למעלת החכמה היא משובחת, כמו שנאמר: ויגבה לבו (דה”ב יז:ו). וראה פסיקתא דרב כהנא ט”ז שמונה ענינים רבים שנהפכו לטובה.

34 והסביר בעל העץ יוסף גם את אימרתו ית’: וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא (שמות לב:ט) – כתיאור חיובי בעצם: עץיוסףש“רמב:ט – אינו אלא לשבחן – וה”ק: ראיתי את העם הזה שהוא טוב לי, לתת להם תורה מפני שהם קשה עורף, ולא ישובו ממנה אחר שיקבלו אותה, ועתה אינו כן, כי סרו מהר ולא היו קשה עורף לטובה.

35 וראה מהרש”א נדרים כ., שהבחין בין מדת הבושה שנשתבחה בה ישראל לבין העזות שבזכותה זכו לקבלת התורה. וכן הסביר ב’ טעמים לקשר העזות לתורה. וראה מבשר טוב (לר’ בצלאל רבנוביץ, אדמו”ר מביאלא, ירושלים תשס”ב, דף קמ”ג) בענין העקשנות וחוצפא ה”חיובית” בעצם של המעפילים לאחר חטא העגל.

36 ובתלמוד דרשוהו מכתוב אחר: סנהד‘ צ. – כפר בתחיית המתים – לפיכך לא יהיה לו חלק בתחה”מ, שכל מד’ של הקב”ה מד’ כנגד מד’, שנא’… סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל… וכתיב… וירמסו אתו העם בשער… מאי בשער – על עסקי שער. ולמדו גם לרמאות: ב“בקכג. – א”ל: אחיו אני ברמאות… ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין… ועם עקש תתפל. ורדב”ז הביאו גם להלכה: מצודתדודלרדב“ז (מהד‘ ר‘ צוריאל, ירושלים, תשס“ג, דףס“ג) – והותר הנקימה והנטירה למי שאינו עמך במצות כי במדה שהוא מודד מודדין לו, כדאיתא: ועם עקש תתפל.

מעין דרכם של חז”ל במקומות רבים, שמצאו נחמה ורמז לתיקון ותקווה אף בתוך קללות וחורבן, כגון: תעניתכ. – הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם (איכה א:יז), אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. כנדה, מה נדה יש לה היתר – אף ירושלים יש לה תקנה. ספראבחוקותיה:ו – וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ (ויקרא כו:לב) – זו מידה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח.

37 סנהד’ ק,ב.

38 דביר המוצנע (דף נ”ג).

39 וכן גם לתקן את המעוות: משמרתאריאל (ר‘ ש. אריאלי, ירושליםתש“ס, דףקל“ג) – שמצד האמת היו מגיעות הברכות ליעקב ולא לעשו הרשע אלא שעשו ברמאותו הצליח להטעות את יצחק עד שסבור היה שהוא מדקדק במצוות ביותר, הרי מצד האמת יש להוציא את הטעות מיצחק ולהסב את הברכות ליעקב – ועם עקש תתפתל.

40 ורד”ק הדגיש את תכונת החוזק של הפיתול: רד“ק (ערך ‘פתל‘) – ענין העוות וההפוך, כי החוט כשהוא כפול ושזור הוא מעוות. וכן הבגד שנעשה מן החוטים השזורים. ויש מפרשים מזה נפתולי אלקים נפתלתי, כלומר נתחזקתי עם אחותי כי החוט כשיכפל ויהיה שזור הוא יותר חזק.

41 כִּי עָצֹר עָצַר ה’ בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם (בראשית כ:יח).

42 וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ (שם פסוק יז).

43 בראשיתרבהנב:יג – וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים… מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה. כיון שהתפלל אבינו אברהם הותר הקשר הזה, כי עצור עצר נאמר עצירה בפה עצירה בגרון עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם.

44 כלומר הפצרה והיאבקות תפילתית לביטול גזירה מפי עליון, ולהלן המשך לשון רש”י בפירושו לדברי רחל: בר‘ ל:ח – נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי; רש“י – נפתולי אלהים – מנחם בן סרוק פירשו במחברת: צמיד פתיל (במ’ יט:טו) – חבורים; מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון: עקש ופתלתול (דב’ לב:ה), נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי… ואונקלוס תרגם לשון תפילה, כמו נפתולי אלהים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי.

45 ודברים דומים הובאו בשם רמ”ד וואלי (תלמיד רמח”ל): מבעדלחרכים (דףק“ס) – ומצינו שלשון תפלה משורש ‘פלל’… לשון עיקש ופתלתל ליישר ליבו של אדם מנפתולי היצר לעבודתו ית’. והציע ר”א בן דוד דברם דומים גם בענים “פיתולי” התפלין סביב סביב: וזאתהמנוחה (דף 82) – תפילין הוא מלשון עקש ופתלתל התפילין באות ליישר את העקמימות וזהו נוסח להניח שבברכות להניח ליישב ולהסיר את כל החשבונות והפיתולים שיצרנו.

46 סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ (שמות כז:ג), וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא:יב). נראה שמהרז”ו סובר כמו הערוך, שלדעתו “תפילין” ו”תפילה” נגזרות משרש ‘תפל’ (חבר “תפילין” בערך ‘תפל’ ג’ ו”תפילה” בערך ‘תפל’ ד’). מהרז”ו אמנם ציין ‘דשן’ ו’שרש’, שהם דוגמאות של שרשים זהים המורים על דבר והיפוכו, אמנם יש דוגמאות רבות לכך משרשים בעלי אותיות שנתחלפו סדרם, כמו ‘פלס’ / ‘סלף’, ‘שתל’ / ‘תלש’, ‘לחץ’ / ‘חלץ’, וכן גם כאן לפ”ז. ברם, לעומת הערוך, רוב בעלי הלשון שגזרו “תפלה” / “תפלין” מן ‘פלל’; ראה תשבי ערך ‘תפילין’, וראה אור ישראל (מאנסי, תשס”א סימן כה). ובענין מקבילות בין ‘תפל’ ל”תפילה”, ראה קדושת לוי המבואר (שה”ש דף לח)].

Share this:

  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram

  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

©2020 by Biblical Hebrew Etymology. created by Yosef Chaim Kahn 0548456486