• yehoshua steinberg

Haazinu: Unbendingly Twisted ~ Yehoshua Steinberg

Updated: Sep 30



Summary of the essay for P' Haazinu:

The word עקש appears for the first time in Scripture in this week's Parashah. Rashi explains the word with two similar words: עקום (bent) and מעוקל (twisted), or in a word: crookedness. But in that there are no fewer than ten "synonyms" for this concept in the Holy language, we seek in this article to discern the uniqueness of this work compared to its peers. To this end, we compare this word to other words in Leshon Hakodesh containing the string קש, all of which broadly share the meanings harshness, hardness and/or solidity.



שִׁחֵת לוֹ לֹא בָּנָיו מוּמָם דּוֹר עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל (דברים לב:ה).

Corruption is not His - the blemish is His children's, a generation that is עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל (Deut. 32:5).

The root עקש appears for the first time in the Pentateuch in this week’s Parashah. Rashi explains that עִקֵּשׁ means bent and twisted (עקם and עקל), citing the following verse: Micah 3:9 - …who twist [יְעַקֵּשׁוּ] all that is straight, as well as the Mishnah:[1] "A child whose teeth are crooked [עקושות]." Ohel Moed (the first comprehensive thesaurus of Leshon kodesh) lists no less than ten synonyms for this root, each of which is connected to the concept of crookedness:[2]

1. עקש, 2. עוה [עוות], 3. עקל, 4. סלף, 5. פתל, 6. לוז, 7. עקב, 8. עול, 9. און, 10. עמל.

What then is unique about עקש? In what way does it differentiate from all the other terms in this list? Moreover, what is the difference between the two words that appear together in this verse - עִקֵּשׁ and פְתַלְתֹּל?

Of note is that these two words appear together elsewhere: II Sam. 22:26-27 - With the devout You deal devoutly, with the one who is strong in his wholeheartedness You act wholeheartedly, with the pure You act purely, with the corrupt You act perversely [וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל]. [3]Many commentators note the contrast between the symmetry of the first three pairs versus the lack thereof in the last pair: עִקֵּשׁ וּפְתַלְתֹּל. Why not say "with the corrupt You act corruptly" וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְעַקֵּשׁ)), just to maintain the parallelism?

In our article on Parashat Toldot, we examined the word עקש as it relates to other words containing the string עק (including עקם and עקל cited by Rashi above). In this chapter, we will examine the root עקש as it relates to the other two-letter string in עקש, namely קש, and the other roots that contain those letters, to wit. We will visit ten such roots that contain the two-letter combination קש, and we suggest that all of these share the common concepts of solidity and/or adhesion and dense concentration. This is because the solidity of an object derives from the cohesion and concentration of its elements. Let's analyze the examples one at a time:

  1. Kashe קשה (hard, difficult) - As in: It shall not be difficult [לֹא יִקְשֶׁה] in your eyes when you send him away free from you (Deut. 15: 18).[4]

  2. Keshet קשת (archer's bow, rainbow) - In Gen. Rabba 53:15, the Sages interpret קשת as if it were written קשה (hard, tough). On the verse that states that Ishmael became an accomplished archer [רֹבֶה קַשָּׁת] (Gen. 21:20), the Sages relate that the greater Ishmael became, the tougher and more callous he became as well.[5]

The root קשת also means rainbow. This meaning as well is also interpreted homiletically by the Sages as a derivative of the root קשה: Gen. Rabba 35:3 - “I have set My rainbow [קַשְׁתִּי] in the cloud (Gen 9:13) - This is My קישות, because it [the rainbow] is compared to Me [מוּקש לי].[6] Is that possible? [No,] rather, like the hard parts of the fruit”;[7] Chen Tov (pg. 236) - “like the hard parts of the fruit - this refers to the seeds that are within the fruit, which are the fruit's hardest part[8]… so too, the ‘hardness’ means: My anger against the world I have placed in the cloud. Meaning, I punish My world by means of the clouds, when I command them to withhold their rain.” [9]

  1. Bikesh בקש (request) - As a continuation of the previous entry (which ascribed to קשת a connotation of קושי/ קשיות ), the Sages also hint to an association between קשת and the word בקשה (request): Baba Batra 123a - “And as for me, I have given you Shechem - one portion more than your brothers, which I took from the hand of the Amorite with my sword and with my bow [וּבְקַשְׁתִּי] (Gen. 48:22) - Did Jacob then take [Shechem] with his sword and his bow? But it states: For I do not trust in my bow, nor does my sword save me (Ps. 44:7)! Rather, my sword means prayer, and my bow [קַשְׁתִּי] means request [בקשתי].” Maharsha adds that on a homiletical level, it is as if Jacob states that he received Shechem from the Amorites “through” his prayer and request, with the letter ב at the beginning of בקשתי serving a double purpose (as if it stated בבקשתי).[10] This remains a curious exegesis, because when making a request, one generally does so in a mild, friendly manner. All the more so if he is making his request from God Himself! So why is Jacob’s request dressed up by the Sciptures with the term that refers to a bow?[11] The root בקש often appears concerning hard, harsh matters, such as: Pharaoh… sought to kill [וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג] Moses (Ex. 2:15). [12]Of note, as well, is that the word בקשה does not appear among the 13 expressions for prayer listed by the Sages. [13] Perhaps the explanation for this is that בקשה, more than a request, is in fact a demand - a direct assertion of entitlement from God, [14]as Moses hints to in his prayer, per the Midrash: Deut. Rabba 2:1 - “Moses said before Him, ‘Master of the World, did You not tell me that whoever does not have [merit] by Me, I will grant him for free? Now, I am not saying that there is anything owed to me [שמתבקש לי] by You; rather, grant this for free.’ From where do we know this? From what it states: And I beseeched [וָאֶתְחַנַּן]to Hashem (Deut. 3:23) - Moses asked that God grant his request חינם, for free.”[15]

  2. Mokesh מוקש (trap) - According to Radak, the root of this word is יקש, with derivatives appearing either prefixed with the letterמ or י.[16] [Although Radak lists the rootנקש separately, he qualifies this by adding that this root also refers to a trap. To illustrate to this point ,he says this about such verses as: through his own handiwork was the wicked person entrapped [נוֹקֵשׁ] (Ps. 9:17), and: the seekers of my life have laid snares [וַיְנַקְשׁוּ] (Ps. 38:13), about which Radak explains that נקש and יקש are synonyms[17]]. In Est. Rabba,[18] the Sages explain the word מוקש as referring to קשיות and קושי: "[He removes] the hypocrite from kingship, so that the people not become ensnared [מִמֹּקְשֵׁי עָם] (Job 34:30) - When a king is godless and yet bears sway over mankind, it is because of the snares of the people themselves [ממוקשי עם]. They are stiff-necked [קושי ערפם] and wicked, and do not act according to the will of God” (as explained by Eitz Yosef). CS (entry קש) adds that the above words have at their root the concept of solidity, because a מוקשrefers to a trap made of a hard, solid substance such as wood or metal.[19]

  3. Kashach קשח (hard, cruelty) - This root also means hardness, particularly hardness of the heart, as Radak (entry קשח) explains: “Becoming hardened [הִקְשִׁיחַ] against her offspring, as if they were not hers (Job 39:16), letting our heart become hardened [תַּקְשִׁיחַ] from fearing you (Isa. 63:17) - this refers to cruelty and the hardening of the heart.”[20]

  4. Kash קש / קשש (straw, collection) - CS explains that קש is the hard part of a stalk of grain, which is closest to the ground and is therefore as hard as wood.[21] This contrasts with the soft, upper part of the stalk that is edible for animals and is called תבן. Indeed, Tosafot (Baba Metzia 103a) explain this as well: "תבן is the soft part, which is harvested with the stalk, and קש is the stub that remains in the ground."[22] Rashi, however, maintains that קש means a collection. He explains the verse: לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן (Ex. 5:12) as "to gather a collection for the purpose of straw for mortar. An item that is spread out and needs to be gathered is called קש in other places."[23] Nonetheless, this need not contradict CS’s definition. As we said at the beginning of this chapter, for an item to be hard, its components must be densely concentrated. In the case of straw, this means gathering the stalks and amassing them into an integrated entity (i.e. a haystack), ready to use as a resource for brick production or for animal feed[24].

  5. Lakash לקש (tardiness) - Radak (entry לקש) defines this word as lateness, a definition reflected in various ways in its derivatives, for examples: 1. the early rains and the late rains [וּמַלְקוֹשׁ] (Deut. 11:14). 2. the later growth [לֶקֶשׁ] appeared after the king's reaping [לֶקֶשׁ] (Amos 7:1). 3. and: … a vineyard, a wicked man delays it [for his evil purposes] (Job 24:6).[25] The Sages, however, interpreted מלקוש as a compound word, made up of מל andקש (including the idea of קשיות): Taanit 6a - “The Rabbis taught in a Baraita: ‘Yoreh’ (the first rain)… because it causes the fruit to fall[26]… The Torah therefore states ‘Malkosh’ [מלקוש, the late rain], just as מלקוש is for blessing, so too ‘Yoreh’ is for blessing. However, perhaps it is called Malkosh only because it knocks down houses? R’ Nehilai bar Idi said in the name of Shmuel: ‘Something that excises [מל] the hardness [קשיותיהן] of Israel.’ [27]In the academy of R' Yishmael a Baraita was taught: ‘Something that fills [ממלא] the stalks [קשיה] with grain.’ In [another] Baraita it was taught: ‘Something that descends on the ears [מלילות] and stalks [הקשין].’” [28]

  6. Kishu קשוא (cucumbers / gourds ) - The Sages explain that cucumbers are so named because they are "hard on the body like swords" (Brachot 57b).[29] On the verse: We remember… the cucumbers and the watermelons (Num. 11:5), Rashi explains that that the manna would assume the flavor of any food except for cucumbers or watermelons, because these are "hard" on the bodies of nursing mothers.[30]

  7. Kesher קשר (tying, binding) - Binding items together is called קשירה, but not only when binding is achieved by means of a knot, as we find by the קשירה of Tefillin: Sefer Mitzvot Gadol (Positive Commandment 22 [paraphrased]) - “We find in Perek Hakometz (Menachot 35b and in Tosafot): ‘When do we bless on them [the tefillin]? At the time of donning them. [Abayei and Rava both say] from the time of donning them until the time of binding them,’ in the way that the embryonic sac is bound to the fetus…[31] Mishnah Mikvaot (10:3) lists the knots that do not need contact with water during ritual immersion, and included there is the knot of the head when it is ‘utza’…[32] meaning it is fixed in its place, and not able to move about on the arm... And since one does not have to untie this at the time of immersion, we can learn from this that it constitutes an enduring knot. ‘Utza’ means it is tied tightly.”[33]

  8. Ikesh עקש (bent, twisted) - As mentioned earlier, Rashi (Deut. 32:5) explained עקש as bent or twisted, and usually, this word is interpreted as a distortion or perversion, as in: Prov. 2:15 - Whose ways are crooked [עִקְּשִׁים] and who go astray [וּנְלוֹזִים] in their courses; Rashi - “The word נלוז always means crookedness, because it always appears together with עקש, and עקש means crooked, as it states: and make the crooked places straight [ומעקשים למישור] (Isa. 42:16).”[34]

In the vernacular of the Rishonim, however, there is a different meaning for the root עקש, namely stubbornness / obstinacy, as in: Ex. 32:9 - I have seen this people and they are a stiff-necked [קְשֵׁה עֹרֶף] people; Abarbanel - “A stiff-necked [קְשֵׁה עֹרֶף] people - There are those who explain this as they will not desist from the perversity of their hearts.”[35] Gen. 42:9 - He said to them, you are spies, you have come to see the nakedness of the land; Abarbanel – “Joseph repeated (there 42:12)… no, you have come to see the nakedness of the land, as if stubbornly holding his ground: ‘no! but you indeed have come to see the nakedness of the land!’”[36] This meaning is alo alluded to in Midrash Proverbs (4:24), which explains עקשות פה as evil speech, which is as harsh / hard as actual bloodshed or idolatry.[37] In Midrash Lekach Tov (Ex. 9:35), Pharaoh’s “hardened heart” is referred to מתעקש - stubbornly refusing to send away the Israelites.[38] Radak (entry עקש) concludes that all derivatives of this root relate to brazenness.[39]

In any event, based on the above, we can suggest that the root עקש is a double root, made up of עק and קש, [40]with these two meanings integrated into a single root that means at once both עקום and קשה. In other words, the twisted ways of the stubborn man and his warped thinking[41] bring him nothing but hardship and suffering.[42]

Nevertheless, we do find a positive side to stubbornness and brazenness, in the Sages' comments about the wicked Balaam: Sanhedrin 105a - “Brazenness is effective even against Heaven. Initially, the Torah relates [that God told Balaam]: Do not go with them (Num. 22:12), and afterwards, we find [that God said]: Rise and go with them (Num. 22:20)”[43]; Rashi - “Brazenness is effective even against Heaven - Balaam's brazenness in telling the emissaries of Balak, spend the night here (Num. 22:8), was effective, because God told him initially not to go [with them], and later, He told him to go [with them].”[44]

Birkat Avraham (pg. 60) adds that if brazenness even works for Balaam’s sinister plot, then all the more it work for positive causes: "In this, the Sages imparted to us that Balaam's brazenness changed the command to fit with his will, in his great wickedness. And it seems that the main lesson to be derived is that for good as well, since [God's] good measure is much greater, if a man stubbornly persists at doing good even when faced by many setbacks and tests, and it seems that there is a [Divine] decree against him, if instead of giving up he intensifies his stubbornness for the good, these decrees will be annulled and will turn into good - commensurate with the strength of his decision for good."[45] The Vilna Gaon is also quoted as saying: "we have a rule that in spiritual matters, the stubborn one succeeds."[46]

In the Midrash, as well, we find praise for the traits of brazenness and stubbornness: Ex. Rabba 42:9 - “Said R’ Yakim, ‘there are three brazen ones: among the animals it is the dog, among the fowl it is the chicken, and among the nations it is the Israelites.’ Said R' Yitzchak son of Radifa in the name of R’ Ami, ‘you think this is meant as a denigration, but it is nothing but praise - Either be a Jew or be prepared to be hanged.’ Said R' Avin, ‘to this day, Israelites are called the stiff-necked people’”; Yad Moshe - “ Either be a Jew or be prepared to be hanged - Meaning, in times of decrees of eradication, if a Jew is given a choice to either remain a Jew or to be hanged on a tree, then [the Jew] gives over his soul and does not want to change his religion, thus turning his obstinacy into a reason for praise.”[47]

It is thanks to their brazenness that the Israelites' merited to receive the Torah: Beitza 25b - “Why was the Torah given to Israel? Because they are brazen.” Rashi - “because they are brazen - they are hard to win over”; Meromei Sadeh - “It seems that the intent is that brazenness helps in fulfilling commandments, even though this causes them many hardships… but the spirit of Israel withstands anything and can exist.”[48]

We asked above about the two wordsעקש and פתלתל appearing side-by-side in Scripture, especially in this week’s Parashah, and in the Prophets: With the corrupt You act perversely [וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל] (II Sam. 22:26-27). The Sages explained (Sifrei Haazinu 308) that this verse teaches us the rule of measure for measure [מדה כנגד מדה].[49]

We asked why the verse says: With the corrupt You act perversely (תתפל) and not With the corrupt You act corruptly (תתעקש) or With the perverse You act perversely. Whereas in the other three couplets describing God’s “measure for measure,” the subject and predicate both match, to wit: With the devout [חסיד] You deal devoutly [תתחסד], with the wholehearted [תמים] man You act wholeheartedly [תתמם], with a pure one [נבר], You show Yourself pure תתברר]] (Ps. 18:26-27), here they remain incongruent.

Before we address this question, we will point out that the Chatam Sofer hints at yet another positive side to the verse With the corrupt You act perversely.[50] Gen. 29:12 - Jacob told Rachel that he was her father's brother; Rashi - “The Midrash is that [Jacob stated] if he is for trickery, I too am his brother in trickery, and if he is a proper man, I too am the son of Rebecca, his honest sister”; Torat Moshe (Chatam Sofer) - "According to Rashi, Jacob said that he was her father's brother in trickery, because most sons follow after the mother's brother. Jacob therefore said that he was the son of Rebecca, meaning he had corrected this [tendency to trickery], as in: with the corrupt You act perversely [עם עיקש תתפל] (II Sam. 22:27)."[51] It seems that Chatam Sofer is saying that Jacob took his tendency to trickery and corrected it by means of "acting perversely with the corrupt." Now, how can acting perversely with a corrupt person possibly ”correct” corruption itself? Do two wrongs make a right?

R’ Baruch Shimon Schneersohn zt"l (Rosh Yeshivat Tchebin) explained this with the following analogy:

"Imagine a young man whose whole way of thinking is warped. He cannot understand anything straight. To him applies the verse: with the corrupt You act perversely, because sometimes, ironically, another warped idea might be what comes to his rescue… Unconventional ways must be tried with him, since [otherwise] it's impossible to grasp the mental workings of a lunatic."[52]

Based on the above, we can say that there are two sorts of עקשים, one who acts that way intentionally, and therefore deserves to be dealt with measure for measure. The second, referred to above as the "lunatic," is one whose thinking is naturally distorted. He truly cannot think straight. To deal with the latter individual measure for measure would mean only more and more stubbornness and perverseness – עקשות, and retaliations.

But just as the Sages say that God's measure of good far outweighs His measure of bad (Sanhedrin 100b), so too can we switch the measure of bad itself to good.[53] Of note is that we find nowhere a doubling of the root עקש (i.e. עקשקש) in the way that find for פתל (פתלתל). When one takes strands and spins them together, this act of twisting, of פיתול, in the end yields a פתיל, a useful, straight thread.[54] This is the way to deal with the עקש, take his twisted way of thinking and keep twisting and twisting until - ironically - something straight and proper emerges.

From time immemorial, our forefathers turned to God through תפילה (prayer) when faced with difficulties. In Parashat Vayeira, the Torah relates that God rendered the women of the House of Abimelech barren due to the king’s illicit appropriation of Sarah.[55] Only when Abraham prayed for Abimelech’s wellbeing did God heal Abimelech and his household.[56] In the Midrash, this barrenness is referred to as a "knot" that was subsequently "untied" in the merit of Abraham's prayer.[57]

Maharzu infers from this Midrash that prayer has the power to straighten out the twisted: "It seems that the Midrash understands תפילה as an expression of twisting, as Rashi defines the words נפתולי אלהים נפתלתי (Gen. 30:8) by likening them to עקש ופתלתל. Onkelus translates this as prayer… and both are true, because God made man straight, but through sin man warps his natural straightness and becomes twisted in the world. Prayer then comes to straighten him out and get rid of his twistedness. This is what is meant by נפתולי אלהים - at first I was obstinate and fought against God's divine providence,[58] but afterwards, through prayer, the twisted became unraveled.”[59]

Maharzu goes on to suggest that תפילה and פתול are comprised of the same root letters, indicating thatתפילה is the opposite of פיתול, as we find by certain roots, whose import refer to "a thing and its polar opposite,"[60] similar to the apparently self-contradictory meanings of the roots דשן and שרש.[61]

Let us pray that we use our brazenness [עקשות] to fulfill His commandments and change our twisted [פתלתול] world into the Kingdom of His Throne of Glory, which resembles the ‘techeilet’ string [פתיל]. Amen!

[1] בהערות של ר' שעוועל כתב: "ועקושות" בגמרא (חולין נו.) - ליתא, וע"ש בדקדוקי סופרים אות ט שבכ"י - איתא. וראה גם מנחת יהודה לרש"י כאן. והשוה גם מגילה כד,ב. וראה פלתי סימן ל"א, שגרס כרש"י. [2] שרש 'עקם' בעצמו אינו מופיע בכתבי הקודש, רק בתרגום (ובדברי חז"ל), לרוב כתרגומו של 'עקש'. [3] ש"ב כב:כו-כז - עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גִּבּוֹר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם נָבָר תִּתָּבָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל. ובתהלים לשון דומה: תה' יח:כו-כז - עִם חָסִיד תִּתְחַסָּד עִם גְּבַר תָּמִים תִּתַּמָּם. עִם נָבָר תִּתְבָּרָר וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל. [4] דב' טו:יח - לֹא יִקְשֶׁה בְעֵינֶךָ בְּשַׁלֵּחֲךָ אֹתוֹ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. [5] ראה מבוא לבר' רבה (אלבק, דף 5) שהביא נוסחאות רבות אחרות. ברם, כולם דורשים "קשת" מלשון קושי. ובחידושי אגדות למהר"ל (ר"ה כג:) כתב: הקשת הזה הוא נקרא קשת בעבור שהוא ממדת הדין והוא קשה. יפה תואר (לבראשית רבה נג:טו) - רבה וקשיותו - כל מה שרבה בגידולו והולך רבה וגדלה קשיותו עמו; מת"כ (שם) - רבה... וכתב "קשת"... ע"ש קושי ערפו ואמוץ לבבו. [6] מת"כ - דבר שהוא מוקש לי, כלומר דומה לי. ופריך: אפשר לומר כן שהוא דוגמא לכבודי ית'? [7] בראשית רבה לה:ג - אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ (בראשית ט:יג) - קישותי דבר, שהוא מוּקש לי. אפשר כן? אלא קשין דפירי. [8] וכן הביא אבן יק' לריקאנטי (פ' נח) ואדרת אליהו (בראשית יח:). ובעץ יוסף לב"ר פי' כלשון קליפת הפרי. [9] חן טוב (דף רלו) - אלא קשין דפרי - ירצה כמו קשין דפרי הוא הגרעין שבתוך הפרי, והוא הקושי של הפרי... כן קישותי שאמרתי הוא לשון קושי וכעס, כלומר הקושי שלי וכעסי שאני מתכעס על עולמי נתתי בענן - ירצה, אני מייסר את עולמי על ידי הענן ועל העבים אצוה מהמטיר עליהם מטר. לסיכום: "קשתי" נדרשת כלש' קושי מבחינת 1. "קשין דפירי", המורה על קליפת הפרי ה"קשה" לעומת בשר הפרי בעצמו (או על או הגרעין הקשה שלו, או על קשיות דין המבול), 2. "מוקש לי", לשון היקש. לפי תפא"י (מכות א:ז [מובא באנצ' תלמודית ערך 'הקש']), המלה נגזרת מֵהַקָּשַׁת קורנוס (ע"ש לנימוקו. והוא מלשון: "וְאַרְכֻבָּתֵהּ דָּא לְדָא נָקְשָׁן" [דניאל ה:ו]. ונראה להוסיף בד"מ שמתכת המוקשת בפטיש בסדן, מתקשה ומתחזקת). וראה פירוש אב"א לב"ר לה:ג שסיכם: נמצא מלת קשת היא מורכבת מלשון קש ומלשון היקש. [10] בבא בתרא קכג. - וַאֲנִי נָתַתִּי לְךָ שְׁכֶם אַחַד עַל אַחֶיךָ אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי (בראשית מח:כב), וכי בחרבו ובקשתו לקח? והלא כבר נאמר: כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי (תהלים מד:ז)! אלא, חרבי - זו תפלה, קשתי - זו בקשה; מהרש"א - מלת בקשתי לפי הדרש ממש מלשון בקשה וב' בקשתי במקום שנים כמו בבקשתי. והציע מחבר ספר "התורה והתלמוד" שלשון "בקשה" עצמה קשורה למלה "קשה", והיא מורה על הרצון לרכך את הלב הקשה: התורה והתלמוד (חלק ב', דף קלה - ת"ד) - ולולא דמסתפינא הייתי אומר... שעיקר שרש "בקשה" - 'קשה', והב' שימושית: הפצר לרכך הלב הקשה... בקשה - הסרת ושלילת הקשה. [11] והשאלה בוודאי שייכת גם לראש הדרשה "חרבי - זו תפלה". אלא, שכבר מצינו תפלה משולה למצבי מאבק, 1. קרב / מלחמה, 2. פלילים / משפט, 3. חרב (היינו עניני נחישות ואומץ במטרה להיוושע), כדלהלן: 1. קרב / מלחמה - אמרו ז"ל שתפקיד הש"ץ הוא לעשות "קרב" למען הצבור: ירוש' ברכ' ד:ד - זה שעובר לפני התיבה אין אומר לו בוא והתפלל, אלא בוא וקרב - עשה קרבינו, עשה צרכינו עשה מלחמותינוi. 2. פלילים / משפט - וכן דרשו "תפלה" מן 'פלל', ל' משפט: סנהד' פב: - ויעמד פינחס ויפלל (תה' קו:ל), אמר ר"א... ויפלל - מלמד כביכול שעשה פלילות עם קונו. 3. חרב - בר' מח:כב - לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי; רש"י - בחרבי ובקשתי - היא חכמתו ותפלתו; פ' ברטנורא לרש"י - דאשכחן התפלה נקראת חרב, כדכתיב: רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. וראה גם גור אריה בר' מח:מב. ~~~תת הערה i וכן פירשו "קרבן" מענין קרב ומלחמה: ר' בחיי במ' כח:ז - קרבני לחמי (במ' כח:ב) מלשון קרב ומלחמה. העמק דבר וי' ט:ז - קרב אל המזבח – מל' מלחמה נגד המסטינים, ומזה נקרא בכלל שם קרבן מלשון קרב. [12] שמות ב:טו - וַיְבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֶת מֹשֶׁה. וכן: שמות ד:כד - וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ. ש"א כ:א - כִּי מְבַקֵּשׁ אֶת נַפְשִׁי. ש"א כד:ט - הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. ובבנין התפעל יש לה משמעות דרישה וזימון לדין, כדוגמת: תענית כט. - בעל החוטם מתבקש, בעל החוטם מתבקש; רש"י - מתבקש - ליהרג, ברמז אמר ליה, שלא יכירו בו אנשי המלך. ש"א כח:יג - אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ; רש"י - אלהים ראיתי - מלאכים שנים משה ושמואל שנתיירא שמואל שמא אני מתבקש בדין והעלה משה עמו. [13] בספרי (ואתחנן פיסקא כו) מופיעות י"ג לשונות (למרות שהפיסקא פותחת "עשרה לשונות נקראת תפלה". והשוה דב"ר ב:א ויל"ש תתי"א שאכן מופיעות בכל אחד מהם עשרה ביטויי תפלה. [14] עכ"פ בענין צרכי יחיד, כמו תפילת מרע"ה ליכנס לארץ. ובענין "ויעמוד פינחס ויפלל", עי' בספרי הנ"ל, שהביא פסוק זה כראיה רק ללשון "עמידה", ואילו ללשון "פלל" הביא פסוק אחר: "ויתפלל אל ה'". וגם הדמויים למלחמה ופלילים שהבאנו בהערה לעיל, פירשו רבים שהם מסמלים את המאבק נגד היצר וכדומה. [15] דברים רבה ואתחנן ב:א - אמר [משה] לפניו, רבונו של עולם לא כך אמרת לי כל מי שאין לו בידי וחנותי, במתנת חנם אני עושה עמו? עכשיו איני אומר שמתבקש לי אצלך מאומה, אלא חנם עשה עמי מנין ממה שקרינן בענין ואתחנן אל ה'. [16] כִּי מוֹקֵשׁ הוּא (דברים ז:טז), פַּח יָקוֹשׁ (הושע ט:ח), כְּשַׁךְ יְקוּשִׁים (ירמיה ה:כו), מֹקְשִׁים שָׁתוּ לִי (תהלים קמ:ו), מִיַּד יָקוּשׁ (משלי ו:ה), בְּמוֹקְשִׁים יִנְקָב אָף (איוב מ:כד). וכן עם ו' תמורת י' (בחילוף אותיות אהו"י): פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ (דברים ז:כה). [17] וממשיך רד"ק להשוות "פן תנקש" (משרש 'נקש'), ל"פן תוקש" (משרש 'יקש'): והנפעל: פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם (דברים יב:ל), כמו: פֶּן תִּוָּקֵשׁ (שם ז:כה). וראה בבאור מעין גנים לכלה רבתי ג:טו שהציע קשר בין 'נקש' ל'נשק'. [18] פתיח' ט. [19] חשק שלמה (ערך קש) - פַּח יָקוֹשׁ (הושע ט:ח), מִפַּח יוֹקְשִׁים (תהלים קכד:ז) - מלשון קשוי, והוא מין מצודה הנעשה... מדבר קשה - מעץ או ממתכות הלוכד את הנתפס ברגלו או בגופו ולכן נקרא "יקוש"... אמר: נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים, הַפַּח נִשְׁבָּר (תהלים קכד:ז) - מזה ראיה שהוא מִדָבָר קשה שנופל עליו לשון "שבירה". [20] רד"ק (ערך 'קשח') - הִקְשִׁיחַ בָּנֶיהָ לְּלֹא לָהּ (איוב לט:טז), תַּקְשִׁיחַ לִבֵּנוּ מִיִּרְאָתֶךָ (ישעיהו סג:יז), ענין אכזריות וקושי הלב. [21] וראה ס' שערי התלמוד, דף תרכד, הערה 288. [22] ח"ש ('קש') - לשון קשוי נקרא התבן "קש": "לְקוֹשֵׁשׁ קַשׁ" (שמות ה:יב), "יֹאכְלֵמוֹ כַקַשׁ" (שם טו:ז). והוא הקלח התחתון שבשבולת הסמוך לקרקע שהוא קשה כעץ, ואינו רך כחלק מהקלח שלמעלה ממנו הקרוב לשבולת, שהוא רך וראוי למאכל בהמה, והוא הנקרא "תבן"... וכן הוא בתוספות פרק המקבל (ב"מ קג.): ש"תבן" הוא הרך הנקצר עם השיבולת, ו"קש" הוא הנשאר בקרקע. וראה גם את מאמרינו לפ' שמות לעוד בענין הבדילי "קש" ו"תבן". [23] שמות ה:יב - לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן; רש"י - לקשש קש לתבן - לאסוף אסיפה, ללקוט לקט לצורך תבן הטיט. קש לשון לקוט. על שם שדבר המתפזר הוא וצריך לקוששו, קרוי קש בשאר מקומות. [24] ורש"י הציע מקור ללשון חז"ל "היקש": צפניה ב:א - הִתְקוֹשְׁשׁוּ וָקוֹשּׁוּ הַגּוֹי לֹא נִכְסָף; רש"י - התקוששו - התלקטו ואספו יחד כמו לקושש קש (שמות ה); וקושו - מעשיכם השוו מעשיכם לדעת קונכם, ורז"ל דרשו קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים עשו שניהם לשון היקש אדם המשוה עצמו ומישר דרכו. וראה גם רש"י ש"ב יט:מד. [25] רד"ק (ערך 'לקש') - יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ (דברים יא:יד) - היורה הוא המטר הבא ראשון ומלקוש הוא המאוחר. וכן העשב המאוחר: וְהִנֵּה לֶקֶשׁ אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ (עמוס ז:א)... וְכֶרֶם רָשָׁע יְלַקֵּשׁוּ (איוב כד:ו)... שיאחרו הכרם לצורך הרשע. [26] כלשון "ירה יירה." [27] חברותא תענית ו. - מלקוש - אלא לשון מל וקשה, והיינו שהגשם הזה מל את קשיות ליבם של ישראל הערה בטקסט של חברותא- כלשון הכתוב: ומל ה' אלקיך את לבבך וגו (דב' ל:ו). והיינו, כשם שמילה מסירה את הערלה האוטמת, כך יסיר הקב"ה את המפריעים והמונעים מלשוב לעבודת ה', שעל ידי חוזקו הוא מפיל את הבתים, ומשבר את האילנות. [28] תענית ו. - תנו רבנן: יורה... שמשיר את הפירות... תלמוד לומר מלקוש, מה מלקוש לברכה - אף יורה לברכה. או אינו מלקוש אלא שמפיל את הבתים... מלקוש, אמר רב נהילאי בר אידי אמר שמואל: דבר שמל קשיותיהן של ישראל. דבי רבי ישמעאל תנא: דבר שממלא תבואה בקשיה. במתניתא תנא: דבר שיורד על המלילות ועל הקשין; רש"י - שמפיל את הבתים - ומשמעו כדלקמן, שמל קשיותן של ישראל, אי נמי: שמל דבר הקשה - חותך ומשבר את הבתים. גור אריה דברים עקב יא:יד - על המלילות ועל הקשין. לפי ש"מלקוש" היא מלה מורכבת מלשון 'קש' ומלשון 'מל'. רש"י תענית ו: - שמפיל את הבתים - ומשמעו כדלקמן, ש[המלקוש] מל קשיותן של ישראל, אי נמי: שמל דבר הקשה - חותך ומשבר את הבתים. 1. [29] ברכות נז: - למה נקרא שמָן קשואים - מפני שהן קשים לגוף כחרבות. ודומה לזה: מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה א - את הקשואים שהיו קשים למעיהם. [30] במ' יא:ה - אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים; רש"י - את הקשאים - אמר ר' שמעון מפני מה המן משתנה לכל דבר חוץ מאלו, מפני שהן קשים למניקות. [31] כלומר, ש"קשר" מורה גם על חיבור טבעי, ללא לולאה או קשר מלאכותי. והשוה לשון נדה כו,ב. [32] גרסתינו במשנה היא "חוצה". אמנם ז"ל רא"ש (חולין א:יב) - פירוש חוצה כמו אוצה שהוא לשון מיהדק. [33] ספר מצוות גדול עשין כ"ב (ת"ד) - אמרינן בפרק הקומץ (מנחות לה:, ובתוס') - מאימתי מברך עליהם, משעת הנחתן... אביי ורבא דאמרי תרוייהו: משעת הנחה ועד שעת קשירתן, פירוש קשירתן זהו הידוקן בשעת הנחתן, כמו שיליא הקשורה בוולד... ובמסכת מקוואות (י:ג), מונה קשרים שאין צריך שיבא בהם מים בשעת טבילה, ומונה שם קשר של ראש בזמן שהוא אוצא... פירוש שקבוע ואינו עולה ויורד כשלנו. ומדאין צריך להתירו בשעת טבילה, יש ללמוד שקשר של קיימא הוא. פירוש "אוצא" - דחוק כלומר נקשר בדוחק, כמו אוצצא בפרק המפקיד (ב"מ מ.). [34] משלי ב:טו - אֲשֶׁר אָרְחֹתֵיהֶם עִקְּשִׁים וּנְלוֹזִים בְּמַעְגְּלוֹתָם; רש"י - ונלוזים במעגלותם - כל ל' נלוז ל' עקמימות הוא שבכ"מ הוא סמוך לעקש ועקש הוא ל' עקום כמו שנאמר ומעקשים למישור (ישעיה מב). [35] שמות לב:ט - וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא; אברבנאל - עם קשה עורף הוא - י"מ שלא יסורו מעקשות לבבם. [36] בר' מב:ט - וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם לִרְאוֹת אֶת עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם; אברבנאל - חזר יוסף להלן פסוק י"ב... לא כי ערות הארץ באתם לראות... כמעקש: לא כי ערות הארץ באתם לראות. [37] משלי ד:כד - הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה; מדרש משלי (בובר) פרשה ד:כד - הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה - זה לשון הרע, שהוא קשה כשפיכת דמים. ולהלן במדרש משלי (ו:יב): שלשון הרע קשה כע"ז. [38] פסיקתא זוטרתא שמות ט:לה - וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה וְלֹא שִׁלַּח אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע (קהלת ח:יג) - וטוב לא יהיה לרשע. זה פרעה הרשע, שהיה מתעקש לשלוח את ישראל. וראה גם רש"י תהלים קמא:ו, שנקט במלה "עקשותם" כתיאור למֶרי במי מריבה (במ' כ:א-יג). [39] ובמקום אחר הגדיר "עז" ו"קשה" כמלים נרדפות: ישע' יט - מִצְרַיִם בְּיַד אֲדֹנִים קָשֶׁה וּמֶלֶךְ עַז יִמְשָׁל בָּם; רד"ק - אדנים קשה ומלך עז - כפל הענין במלות שונות. והשוה גם רבינו יונה ומצ"צ למשלי יח:ג. [40] כעין הדוגמאות שהביא רש"פ: י"ש (הקדמה, א:י,א - ת"ד) - 1. 'שחט' נדרש (חולין כז.) כמו 'שח'-'חט': ושחט את בן הבקר (וי' א:ה), ממקום ששח חטהו - רמז לשחיטה מן הצואר. 2. 'זבח' נדרש (שם) כמו 'זב'-'חת': וזבחת (דב' יב:כא) -ממקום שזב חתהו. 3. 'פתום' נדרש (סוטה יא.) כמו 'פי'-'תהום'. 4. 'בפרך' נדרש (שם) כמו 'בפה'-'רך'. ויש להוסיף גם ש'שחד' נדרש (כתוב' קה:) כמו 'שהם'-'חד'. ובאהלי יהודה (ערך 'פחד') הציע ש'פחד' מורכב מן 'פח'-'חד'. ובאור חדש (דב' כח:כד) שהציע ש'מטר'='מט'-'טר'. ועי' גם מלבי"ם פ' ויקרא (קטע א, ד"ה כרמל, אות קנב). [41] מעין פ' רבינו יונה למשלי יז:כ - עִקֶּשׁ לֵב - הוא האיש אשר דעתו משובשת ולא יכיר האמת. [42] כפי שפירש מצ"ד: משלי כב:ה - צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם; מצ"ד - צנים פחים - קוצים ופחים יקושים נמצאים בדרך עקש ר"ל המעקם דרכיו יתייסר בקוצים וילכד בפח. [43] במדבר כב:יב - וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם. שם פסוק כ - וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם. [44] סנהדרין קה. - אמר רב נחמן: חוצפא, אפילו כלפי שמיא מהני. מעיקרא כתיב לא תלך עמהם, ולבסוף כתיב קום לך אִתם; רש"י - חוצפא אפילו כלפי שמיא מהני - דאהני ליה מה שהחציף פניו לומר לשלוחי בלק לינו פה, שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילה לא תלך - והדר אמר לך קום לך אִתם. [45] ברכת אברהם (דף ס') - באו חז"ל להשמיע לנו בזה שהעזות והחוצפא של בלעם הפכה את הציווי כפי רצונו ברשעותו. ונראה דהעיקר יש ללמוד מזה שגם לטובה, שמדה טובה מרובה, אם אדם מתעקש לטובה גם במקום שרואה עיכובים רבים ונסיונות, ונראה שיש עליו גזירות. אבל אם לא מתיאש אלא מתחזק בעקשות לטובה, יתבטלו הגזירות ויתהפכו לטובה, כפי חוזק החלטתו לטובה. [46] מכתב מאליהו (תשובה, יום כיפור, סוכות חלק ב', דף תקסא) הגר"א ז"ל אמר שכלל הוא ברוחניות "עקשן יצליח". וכדברי בעל האורחות צדיקים (שער הקנאה) בענין מידה רעה בעצם: אע"פ שהקנאה היא מידה רעה מאד, יש מקום שהיא טובה מאד... שישים קנאתו על יראת שמים, כ"ש: אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום (משלי כג:יז). ובספר הסכת ושמע (דף נט): גאוה על אף שהיא מידה גרועה ובעלי הגאוה מתועבים בעיני ה', כמו שנאמר: תועבת ה' כל גבה לב (משלי טז:ה), אך כשמשתמשים בה למעלת החכמה היא משובחת, כמו שנאמר: ויגבה לבו (דה"ב יז:ו). וראה פסיקתא דרב כהנא ט"ז שמונה ענינים רבים שנהפכו לטובה. [47] שמות רבה מב:ט - אמר רב יקים ג' חצופים הם, חצוף בחיה: כלב, בעוף: תרנגול, ובאומות: ישראל. אמר ר' יצחק בר רדיפא בשם ר' אמי אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן; או יהודי או צלוב, א"ר אבין עד עכשיו קורין את ישראל בחוצה לארץ האומה של קשה עורף; ידי משה - או יהודי או צלוב - פי' בשעת גזירת השמד נותנים הברירה ליהודי, או יהודי ואצלוב אותך על העץ והוא נותן את נפשו ואינו רוצה להמיר דתו. נמצא קשה עורף לשבח. והסביר בעל העץ יוסף גם את אימרתו ית': וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא (שמות לב:ט) - כתיאור חיובי בעצם: עץ יוסף ש"ר מב:ט - אינו אלא לשבחן - וה"ק: ראיתי את העם הזה שהוא טוב לי, לתת להם תורה מפני שהם קשה עורף, ולא ישובו ממנה אחר שיקבלו אותה, ועתה אינו כן, כי סרו מהר ולא היו קשה עורף לטובה. [48] ביצה כה: - מפני מה נתנה תורה לישראל - מפני שהן עזין; רש"י - עזים - קשים להנצח; מרומי שדה (לנצי"ב) - נראה דפירושו, שעזות מועלת לקיום התורה, אף על גב שמגיע להם מזה הרבה צרות ומניעות, אבל רוח ישראל סובל הכל ויכולין לקיימה. וראה מהרש"א נדרים כ., שהבחין בין מדת הבושה שנשתבחה בה ישראל לבין העזות שבזכותה זכו לקבלת התורה. וכן הסביר ב' טעמים לקשר העזות לתורה. וראה מבשר טוב (לר' בצלאל רבנוביץ, אדמו"ר מביאלא, ירושלים תשס"ב, דף קמ"ג) בענין העקשנות וחוצפא ה"חיובית" בעצם של המעפילים לאחר חטא העגל. [49] ובתלמוד דרשוהו מכתוב אחר: סנהד' צ. - כפר בתחיית המתים - לפיכך לא יהיה לו חלק בתחה"מ, שכל מד' של הקב"ה מד' כנגד מד', שנא'... סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל... וכתיב... וירמסו אתו העם בשער... מאי בשער - על עסקי שער. ולמדו גם לרמאות: ב"ב קכג. - א"ל: אחיו אני ברמאות... ומי שרי להו לצדיקי לסגויי ברמאותא? אין... ועם עקש תתפל. ורדב"ז הביאו גם להלכה: מצודת דוד לרדב"ז (מהד' ר' צוריאל, ירושלים, תשס"ג, דף ס"ג) - והותר הנקימה והנטירה למי שאינו עמך במצות כי במדה שהוא מודד מודדין לו, כדאיתא: ועם עקש תתפל. [50] מעין דרכם של חז"ל במקומות רבים, שמצאו נחמה ורמז לתיקון ותקווה אף בתוך קללות וחורבן, כגון: תענית כ. - הָיְתָה יְרוּשָׁלִַם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם (איכה א:יז), אמר רב יהודה אמר רב: לברכה. כנדה, מה נדה יש לה היתר - אף ירושלים יש לה תקנה. ספרא בחוקותי ה:ו - וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ (ויקרא כו:לב) - זו מידה טובה שלא יהו ישראל אומרים הואיל וגלינו מארצנו עכשיו האויבים באים ומוצאים עליה נחת רוח שנאמר ושממו עליה אויביכם היושבים בה אף האויבים הבאים אחרי כן לא ימצאו עליה נחת רוח. [50] סנהד' ק,ב. [51] בראשית כט:יב - וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא; רש"י - ומדרשו אם לרמאות הוא בא גם אני אחיו ברמאות. ואם אדם כשר הוא, גם אני בן רבקה אחותו הכשרה; תורת משה - לפי פירש"י שאמר לה אחיו אנכי ברמאות, ורוב בנים הולכים אחר אחי האם[51]... רק יעקב תיקן זה לטובה דהיינו: ועם עיקש תתפל (ש"ב כב:כז). [52] דביר המוצנע (דף נ"ג) - בחור זה שכל הילוך מחשבתו עקום ואין מבין דבר ישר, לזה אולי יועיל הא דכתיב: עם עקש תתפתל - דדוקא בעקמימות שייך לפעמים להושיעו... צריך לנסות כל מיני דרכים שאינם מקובלים בדרך כלל מאחר ולא ניתן להשיג את שכלו של משוגע. [53] וכן גם לתקן את המעוות: משמרת אריאל (ר' ש. אריאלי, ירושלים תש"ס, דף קל"ג) - שמצד האמת היו מגיעות הברכות ליעקב ולא לעשו הרשע אלא שעשו ברמאותו הצליח להטעות את יצחק עד שסבור היה שהוא מדקדק במצוות ביותר, הרי מצד האמת יש להוציא את הטעות מיצחק ולהסב את הברכות ליעקב - ועם עקש תתפתל. [54] ורד"ק הדגיש את תכונת החוזק של הפיתול: רד"ק (ערך 'פתל') - ענין העוות וההפוך, כי החוט כשהוא כפול ושזור הוא מעוות. וכן הבגד שנעשה מן החוטים השזורים. ויש מפרשים מזה נפתולי אלקים נפתלתי, כלומר נתחזקתי עם אחותי כי החוט כשיכפל ויהיה שזור הוא יותר חזק. [55] בראשית כ:יח - כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם. [56] בראשית כ:יז - וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ. [57] בראשית רבה נב:יג - וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹהִים... מתחלת הספר ועד כאן לא נאמר בלשון הזה. כיון שהתפלל אבינו אברהם הותר הקשר הזה, כי עצור עצר נאמר עצירה בפה עצירה בגרון עצירה באוזן, עצירה מלמעלה, עצירה מלמטה, והכל אומרים על דבר שרי אשת אברם. [58] כלומר הפצרה והיאבקות תפילתית לביטול גזירה מפי עליון, ולהלן המשך לשון רש"י בפירושו לדברי רחל: בר' ל:ח - נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי; רש"י - נפתולי אלהים - מנחם בן סרוק פירשו במחברת: צמיד פתיל (במ' יט:טו) – חבורים; מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון: עקש ופתלתול (דב' לב:ה), נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי... ואונקלוס תרגם לשון תפילה, כמו נפתולי אלהים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי. [59] מהרז"ו (ב"ר נב:יג) - בלשון הזה - לשון תפלה לא נאמר עד פרשה זו: ויתפלל בעדך, ואחר כך: ויתפלל אברהם, ומ"ש הותר הקשר הזה. נראה שדעת המדרש שלשון תפלה הוא מלשון נפתולי אלהים נפתלתי, שפירש"י שם מלשון עקש ופתלתל. ואונקלוס תרגם שם מלשון תפלה... ושניהם אמת, שהאלהים עשה את האדם ישר, אך בחטא האדם נעקש היושר, ונעשה פתלתול בעולם, והתפלה לישר ולהסיר הפתלתל. וזהו: נפתולי אלהים, שתחילה נעקשתי ונתפתלתי בהשגחה, ואח"כ ע"י התפלה הותר הפתלתל... ועל שם זה נקרא תפלה לפי שמסיר הפתלתל, וע"ד: סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ (שמות כז:ג), וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא:יב). [60] ודברים דומים הובאו בשם רמ"ד וואלי (תלמיד רמח"ל): מבעד לחרכים (דף ק"ס) - ומצינו שלשון תפלה משורש 'פלל'... לשון עיקש ופתלתל ליישר ליבו של אדם מנפתולי היצר לעבודתו ית'. והציע ר"א בן דוד דברם דומים גם בענים "פיתולי" התפלין סביב סביב: וזאת המנוחה (דף 82) - תפילין הוא מלשון עקש ופתלתל התפילין באות ליישר את העקמימות וזהו נוסח להניח שבברכות להניח ליישב ולהסיר את כל החשבונות והפיתולים שיצרנו. [61] סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ (שמות כז:ג), וּבְכָל תְּבוּאָתִי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא:יב). נראה שמהרז"ו סובר כמו הערוך, שלדעתו "תפילין" ו"תפילה" נגזרות משרש 'תפל' (חבר "תפילין" בערך 'תפל' ג' ו"תפילה" בערך 'תפל' ד'). מהרז"ו אמנם ציין 'דשן' ו'שרש', שהם דוגמאות של שרשים זהים המורים על דבר והיפוכו, אמנם יש דוגמאות רבות לכך משרשים בעלי אותיות שנתחלפו סדרם, כמו 'פלס' / 'סלף', 'שתל' / 'תלש', 'לחץ' / 'חלץ', וכן גם כאן לפ"ז. ברם, לעומת הערוך, רוב בעלי הלשון שגזרו "תפלה" / "תפלין" מן 'פלל'; ראה תשבי ערך 'תפילין', וראה אור ישראל (מאנסי, תשס"א סימן כה). ובענין מקבילות בין 'תפל' ל"תפילה", ראה קדושת לוי המבואר (שה"ש דף לח)].

©2020 by Biblical Hebrew Etymology. created by Yosef Chaim Kahn 0548456486