Parashat Shoftim article abstract:
This week’s Torah portion prohibits the taking of a widow’s clothing as security, using the expression לא תחבול, deriving from the root חבל. Since there are four other words in Classical Hebrew which generally denote collateral, we explore the especial meaning of this particular term. In this connection, we explore a possible link between the gamut of words sharing the two letters חב.
לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה (דברים כד:יז).
… And do not take [as collateral] a widow’s clothing (Deut. 24:17).
Onkelus renders the phrase "do not take as collateral" (לֹא תַחֲבֹל) used here as “do not take a משכונא.”[1]
Leshon kodesh has a number of words related to debts, loans and sureties. Before we parse the word חבל for its components and discuss the biliteral root from which it is derived, we will first explain - in broader terms – the various words related to the sorts of financial transactions in question. All of these words depict the strong bond between borrower / debtor / deposit and lender / owner, to ensure that the debt be repaid and the collateral returned to its true owner, as will be explained:
HVL חבל (collateral, act of taking collateral) – Collateral is called חבל (which also means rope) to underscore the bond between the object and its owner. As RSRH explains on the verse: If you take away [חָבֹל תַּחְבֹּל] your fellow man’s clothing for security, return it to him before sunset (Ex. 22:25); RSRH - "The verse calls collateral חבל, deriving from the same root as the word for ‘rope’. The connection between these two meanings requires explanation. Perhaps collateral is so called because it remains ‘bound’ to the lender, with the borrower enjoined from selling it, thereby causing a loss for the lender."[2]
ARV ערבון (security deposit) - An item which guarantees the connection between the creditor and debtor (similar to the terms ערובין and עירוב פרשיות (mixture / interconnection; see below, paragraph #4), as in: Gen. 38:17 - …’I will send you a goat from the flock,’ and she replied, ‘only if you will give me security [עֵרָבוֹן] until you send it.’[3]
LVA לווה / מלווה (borrower / lender) – Giving money on condition that it be returned is called a הלוואה (loan): Ex. 22:24 - when you lend [תַּלְוֶה] money to My nation.[4] The לווה, borrower, is bound to the מלווה, lender, as RSRH (Gen. 29:34) explains the meaning of the name Levi: "My husband will join [יִלָּוֶה] me. Indeed, the words לווה, loan, and הלווה, to lend, express the strong connection between these two people, when each one sees himself as a borrower and indebted to the other person.”[5] King Solomon, the wisest of all men, compares the relationship of the borrower and lender to that of a slave and his master: Prov. 22:7 - The borrower [לֹוֶה] is a slave to the man who lent him [מַלְוֶה].
SHKN משכון (Aramaic for collateral) – This term is an Aramaic word for collateral. It derives from the Hebrew word root שכן, neighbor, because the lender and the borrower are connected, as though they were neighbors: YS (1:109b) - “Collateral is calledמשכון because it dwells, שוכן, in the lender’s home. This is also the reason the collateral is called ערבון, because of עירוב הרשויות, the mixing of domains, because it is interconnected with the lender’s domain…”[6] Similarly, the Talmud states: Baba Metzia 68a - “What is משכנתא? Because it [i.e. the money] שכוּנה גביה, dwells in (the lender’s) domain”; Rashi - “There is no closer neighbor than that.”[7]
AVT עבוט (surety) - Deut. 15:6 - you will lend [והַעֲבַטְתָּ] to many nations, and you will not borrow [לֹא תַעֲבֹט]; RSRH - “עבט is similar to עבת,[8] [a thick rope]. The association is similar to חבל, rope, and חבול, one who is tied [mentioned above].”[9]
In view of all these words which denote a connection or bond between the borrower and lender, we suggest that the word חוב, debt, is also related to the bond between the borrower and lender. Targumna[10] notes that in the Talmud, the wordחובין refers to the small, round loops that weavers attached to the sides of a garment, לחיבור, to connect, and to stretch the cloth, while combing it. Baba Kama 109a-b - “Don’t put in more than three חובין , strings”; Rashi - “It is the way of combers to connect, by needle, loops made from material along the length of the cloth, to use for stretching the cloth when combing it.”[11]
Similarly, we find the verb קשר, knot, rendered with the Aramaic term חביב. For example: I Sam. 18:1 - Jonathan’s soul was bound [נִקְשְׁרָה] with David’s soul.[12] Targum Yonatan renders the word נִקְשְׁרָה as אִתְחַבִּיבַת. [13]
Avnei Shayish (entryחב ) further suggests that other words containing the two-letter string חב are associated with the concept of חיבור, connection. Let’s examine the words on his list more closely to see how his theory pans out:
חוב (debt) - Ezek. 18:7 - He doesn’t afflict any man; and he returns the collateral of a debt [חֲבֹלָתוֹ חוֹב].[14] As we explained earlier, a debt connects the lender to the borrower. However, according to Maharal[15] and YS,[16] חוב is associated with חביון and סתר, concealment, because the money is concealed from its true owner until it is paid back. Likewise, repayment is called פרעון, deriving from פרע, meaning uncovering, revealing, because upon repayment, the true owner of the money is once again revealed.
חבה / חבא (hidden) -The roots חבא and חבה both mean hidden / closed / concealed, as in: Gen. 3:8-27 - Adam and his wife hid [וַיִּתְחַבֵּא]... Why did you hide [נַחְבֵּאתָ] to escape?[17] I Kgs. 22:25 - a room within a room to hide [לְהֵחָבֵה].[18] Isa. 26:20 - Hide [חֲבִי] for a short moment.[19] Jer. 49:10 - He is unable to hide [וְנֶחְבָּה].[20] Job 31:33 - to conceal my sins in my hiding place [בְּחֻבִּי].[21]
This root actually dovetails quite nicely with our theory because we find elsewhere that the words סתר / סגר, concealed / closed are also used for צרירה / קשירה, binding / tying. For example: Hos. 13:12 - Ephraim’s sins are bound [צָרוּר], his iniquities are concealed [צְפוּנָה]; Metz. Zion - “צרור is tied, as in: צרור כספו, a bundle of money (Gen. 42:35). צפונה means hidden, as in יצפון לצדיק (Prov. 13:22).”[22] Job 14:17 - My sins are sealed in a knot [חָתֻם בִּצְרוֹר]; Metz. Zion - “חתום means סגירה, closed off. בצרור, in a knot, as in: a bundle of money (Gen. 42:35).”[23] Isa. 8:16 - Bind up [צוֹר] the testimony, seal the instruction among My disciples; Metz. Zion - “צור is to tie, as in: Who has bound [צרר] the waters in His garment (Prov. 30:4).”[24] When one wants to conceal an object or any matter, he will tie it up well. This is also the translation of חבא, to conceal and to tie. Tying is obviously a way forging a tight connection, so these roots are also related to connection / binding.
חבב (endearment) – This root connotes a connection of love: Deut. 33:3- You also loved [חֹבֵב] the nations. [25]Some explain that חובב has a dual interpretation: love[26] and also obligation, because true love finds expression in mutual responsibilities: Mei HaShiloach (Year 5620) - “חֹבֵב is חיבה, love, and also חוב, obligation. Like a father who forces his son to learn Torah. In the son’s eyes, this is a burden.”[27] RSRH (to Deut. 33:3) - “חֹבֵב is present tense of חוב… חובב is a transitive verb[28] meaning to obligate, or to bring about the fulfillment of the obligation.”[29] Ramban translates חבב as להחביא, to conceal:[30] Ramban (there) - “It seems to me that חובב comes from the verse, to conceal my sins in my secret place [בְּחֻבִּי] (Job 31:33). And as in: a room within a room to hide [לְהֵחָבֵא] (I Chron. 18:24). And: there is His concealed [חֶבְיוֹן] strength (Hab. 3:4)... The entire nation is holy, and Hashem hides them with His hand. This is similar to, I put My words in your mouth and by the shadow of My hand I cover you (Isa. 51:16).”[31] All of these commentaries ofחיבה seem to be associated with קשירה, to tie, because when a person loves an object or someone, he wishes to cover and protect it from all harm. So again we have a חב word related to tying / connecting.
חבל (a rope) - Avnei Shayish (ibid.) writes: "A rope is used for tying. Also, חבל in reference to collateral, as in חָבֹל תַּחְבֹּל (Ex. 22:25), which indicates connection” (i.e. the lender attaching the borrower's possession to the loan as a security, as we explained above).[32]
חבק (hug, embrace) - Avnei Shayish (ibid.) writes: "This means clinging and being connected, as in: a time to embrace [לַחֲבוֹק] (Ecc. 3:5), hugged [וּתְחַבֵּק] a gentile bosom (Prov. 5:20), a little clasping [חִבֻּק] of the hands to sleep (Prov. 6:10)." All of these words express the idea of connection in one way or another[33].
חבר (multiple meanings relating to connection) - This word expresses various types of binding / connecting / gathering / friendship. Avnei Shayish (ibid.): “Also, the word חבורה, a wound, refers to a gathering or pooling of blood in one place due an injury, as in: a wound [חַבּוּרָה] for a wound (Ex. 21:25).”[34]
חבש (bandaging, binding, fastening) - Avnei Shayish adduces Scriptural passages which use this root in the sense of bandaging: you didn’t bandage [חֲבַשְׁתֶּם] the broken (Ezek. 34:4),[35] and: the day that Hashem will bandage [חֲבֹשׁ] the injured of His nation (Isa. 30:26).[36] חבש also means enclosing, and by extension, governments, which have the ability to confine and incarcerate: I cannot be the ruler [חֹבֵשׁ] (Isa. 3:7),[37] Is the enemy of justice ruling [יַחֲבוֹשׁ]? (Job 34:17).[38] And in Talmud it is used in a similar way: the imprisoned [חבוש] can’t free himself from jail (Brachot 5b).[39] The verb חבש has similar, related usages, such as: he saddled [ויַּחֲבֹשׁ] his donkey (Gen. 22:3).[40]
חבץ(multiple meanings) - In the Talmudic vernacular, this word refers to the gathering, congealing, and the consolidation, of components, as occurs in cheese-making. Rashi (Shabbat 95a) offers two definitions of מחבץ: In his first explanation Rashi explains that this refers toputting milk in a cow’s stomach (where it coagulates). In his second explanation, he writes, "I think that מחבץ is when one takes a rubber utensil and places the coagulated cheese inside. The extra whey then drips off."[41] Rashi’s two explanations are essentially two stages in cheese-making. According to both interpretations, the concept of חיבוץ is to place the unfinished, milky product into a container of some sort until it consolidates and solidifies. Similarly, Rashi (Brachot 36b) describes a food called חביץ, which is also formed by adding liquids such as oil and honey to flour.[42]
חבת (frying pan) - Avnei Shayish explains that the מחבת is a vessel used to fry and to join bits of flour together through frying. The meal offerings in the Temple were consolidated by frying in oil in the מחבת.[43] Thus, there is a similarity between the חביתין, meal offering, which was solidified by adding oil, to the food called חביץ, mentioned above, which was kneaded with oil and honey. The difference lies in the fact that while the former is fried in oil, the oil being external to the mixture, the latter is formed by kneading the oil directly into the mixture.
This concludes Avnei Shayish's proposed list of words tied to the biliteral חב root. We humbly suggest adding to this list aadditional terms, such as:
חבצלת (rose) - Song 2:1 - I am the rose [חֲבַצֶּלֶת] of Sharon, the rose from the valley.[44] חבצלת comes from the two words חביון, hidden, and צל, shade, as the Midrash explains its petals cover and hide each other (see above חבה): Song Rabba 2:3 - “When it is small, it [a rose] is called חבצלת, and when it gets older, it is called שושנה… Why is it called חבצלת? Because it is חבויה בצלה, it hides in its shadow. It hides in its own shadow, because there are many petals that shadow [overlap] one another” (see also Matanot Kehuna there).[45]
רחב (wide) - Gen. 26:22 - He called it Rechovot [רְחֹבוֹת], saying, ‘now Hashem has given us ample space [הִרְחִיב] and we will be fruitful in the Land.[46] הרחבה means enlarging an entity, attaching an addition onto the original. Of note is that רחב is a permutation of חבר, connection, because when two objects join together, the result is a single larger one. This is alluded to by: Shlah Hakadosh (Yoma - Perek Derech Chaim Tochachas Mussar [57]) - “Acquire for yourself a friend [חָבֵר]… Connect (חַבֵּר) yourself to him and always speak with him at length [רחב].”[47]
תחב (jam, wedge)- In the Mishnah, we find the word תחיבה expressing a forceful connection of one object (in)to another, or tightly inserting something in between two objects.[48] For example: Ohalot 3:4 - “Two bones and on them [i.e. attached to them] about two olive measures worth of flesh [of a corpse]… this is impure. If they [the two olive measures] were forcefully inserted [תְחוּבִים] by a man, it is pure”; Bartenura - “The flesh wasn't originally attached to the bone; a person stuck it on, like someone who is תוחב, impales, meat onto a skewer.”[49]
סחב (dragging) - In Scripture, the word סחיבה is synonymous with גרירה, dragging.[50] Just as an object can be dragged [ליגרר] toward a given point, or furthered from somewhere, the same is true of סחיבה. This is unlike the related word, סחף, which always means distancing, flowing away. But in Jeremiah, we find the rootסחב used as a noun: Jer. 38:11-12 - Place the rags [הַסְּחָבוֹת] that are in the chest[51]… Targum Yonatan renders סְּחָבוֹת as טפסן,[52] which is similar to the Aramaic word (טופסא) in the Zohar Chadash (Song 8b-9a) used to describe Esau’s clothes (used by Jacob to acquire the blessings – see Gen. 27:27).[53] Nitzotzei Zohar defines the word there as meaning stolen - Esau actually stole Jacob’s clothing, not the other way around! [54] The allusion may be that the root טפס is related to the Rabbinic word תפס, grabbing and acquiring.[55] The סחבות in Jeremiah were not necessarily stolen, but were worn-out garments they may have been “second-hand.” The common denominator is the removal of an object from one place to another, in this case one “ownership” to another, adding it to the new owner’s property and expanding his total possessions.[56]
חבט (beat down) - This root means to beat an olive tree, as in our Parashah: Deut. 24:20- when you beat [תַחְבֹּט] your olive trees...[57] However, Rashi in Isaiah emphasizes thatחיבוט means to gather in the produce that was beaten: Isa. 27:12 - Hashem will beat [יַחְבֹּט] from the flood of the river until the Egyptian Nile, and you will be gathered [תְּלֻקְּטוּ], one by one, O children of Israel; Targum Yonatan - “they will be fall dead [קְטִילִין][58] before God, from the Euphrates until the Egyptian Nile”; Rashi - "Targum Yonatan renders חביט, death, and I say that the two words חיבוט ולקיטה, beating and gathering, go together, as when one beats the olive tree and then gathers the olives… so will the Holy One gather you…"[59] Yonatan's explanation, beating, resembles the way חיבוט is used throughout the Talmud. For example: Baba Kama 50b - “One is only obligated to pay for the damages that accrued when something fell into his pit and was hurt by the bad air; he doesn’t have to pay for the damages that happened from the beating [לחבטו] (when he hit the floor).” [60]In other places, Rashi himself translates חיבוט to mean hitting: Rashi (II Sam. 17:17) - “People who wash wool clothing beat it [חובטין] there and they stomp [on] it with their feet.” Rashi (Hos. 6:9) - “When they beat it [כשחובטו] with sticks…”[61]
If Rashi agrees that חבט usually means beating, then why does he insist on a different meaning in his commentary to Isa. 27:12, and disagree with Targum Yonatan’s interpretation?
Let’s examine the matter a little more closely. Rashi wrote: “…and I say that the two words חיבוט ולקיטה, beating and gathering, go together, as when one beats the olive tree and then gathers the olives.” In other words, he understands that יחבוט ה' is coupled with ואתם תלוקטו later in the verse.[62] Now, all commentators agree that ואתם תלוקטו refers to the ingathering of the exiles of Israel. But Yonatan appears to connect the beginning words יחבוט ה' to the previous verses which enumerate the punishments that will be visited upon the enemies of Israel.[63]
Rashi, on the other hand, connects the words יחבוט ה' to the לקיטה, the gathering mentioned later, both of which connect to the following verse, which heralds the ultimate redemption:[64] Isa. 27:13 - and it will be on that day, a large ‘shofar’ will blow, and those lost in the land of Assyria and dispersed in Egypt will come and bow down before God on the holy mountain in Jerusalem.[65]
Rashi therefore understood that יחבט ה', Hashem will smite, certainly also leads up to the Final Redemption. As Rashi continues: “...As one who beats his olive trees and then gathers up the olives, and others gather them up from the ground, so too God will begin the gathering, as it states [in the following verse], that a large ‘shofar’ will blow.”[66]
Ultimately, according to Rashi the root חבט is in line with the idea of connection in the following verse, because it appears here only for the purpose of gathering up afterwards.
We conclude with a prayer: May the Merciful One fulfill the prophecy of Isaiah, blow the great ‘shofar’, and gather His beloved [חביב] nation and protect [יחביא] us under the shadow of His wings, speedily in our days. Amen.
[1] דב' כד:יז - וְלֹא תַחֲבֹל בֶּגֶד אַלְמָנָה; ת"א - ולא תסב משכונא כסות ארמלא. והשוה לעיל כד:ו אצל רכב ורחיים, ובשמ' כב:כה גבי כסות. ומדובר שלא בעת ההלואה (רש"י כאן ובשמות). [2] שמ' כב:כה - אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ; רשר"ה - הכתוב מביע את מושג המשכון בביטוי "חבל", שהוראתו המקורית היא: מיתר עבה; ויש לבאר את הקשר שבין שניהם. אפשר שהמשכון נקרא כך, משום שהוא נשאר "קשור" אל המלווה, ואין הלווה רשאי למכור אותו להפסדו של המלווה. [3] בר' לח:יז - וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי עִזִּים מִן הַצֹּאן וַתֹּאמֶר אִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ. [4] שמ' כב:כד - אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי. [5] ומכאן גם לשון "לוויה": ומלווה את המת (אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ד). [6] י"ש א:קט,ב - ולשם כך נקרא הערבון "משכון" ע"ש שתופס לו שכונה ברשות המלוה, וכטעם "ערבון" ע"ש ערוב הרשויות - שמתערב ברשות המלוה... [7] ב"מ סח. - מאי משכנתא? דשכונה גביה, למאי נ"מ, לדינא דבר מצרא; רש"י - דשכונה גביה - אין שכן קרוב ממנו. [8] בחילוף אותיות דטלנ"ת. [9] דב' טו:ו - וְהַעֲבַטְתָּ גּוֹיִם רַבִּים וְאַתָּה לֹא תַעֲבֹט; רש"ר הירש - 'עבט' קרוב ל'עבת' [חבל עב], והיחס ביניהם דומה ליחס שבין 'חבל' לבין 'חבול' [הנזכר למעלה]. [10] תרגומנא (בראשית מד:ל, דף שסז). [11] ב"ק קיט.-קיט: - ת"ר: הכובס נוטל שני חוטין העליונים והן שלו, ולא יטיל בו יותר משלשה חובין; רש"י - ולא יטיל בו יותר מג' חובין - דרך הסורקים לתת לולאות של טוי במחט לאורכו של בגד שמותחו בהן כשהוא נסרק. [12] והשוה גם את התרגומים לבראשית מד:ל. [13] ש"א יח:א - וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ת"י - וְנַפְשָׁא דִיהוֹנָתָן אִתְחַבִּיבַת בְּנַפְשָׁא דְדָוִד. ומציע תרגומנא (שם) שמכאן גם כינויו של יתרו בשם 'חובב' - שהתקשר לאלוקי ישראל ולעמו, וכטעם שם 'יתרו', המורה על חבל, כגון: איוב ל:יא - כִּי יתרו פִתַּח; מצ"צ - יתרי - הוא חבל הקשת כמו כוננו חצם על יתר (תה' יא:ב). שופ' טז:ז - וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ שִׁמְשׁוֹן אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים; רש"י - יתרים - חבלים דקים. [14] יחז' יח:ז - וְאִישׁ לֹא יוֹנֶה חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב. [15] דרך חיים למהר"ל (מכון ירושלים ד:ב בהערות). [16] י"ש ב:נו,א. [17] בר' ג:ח-כז - וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ... לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ. [18] מ"א כב:כה - חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵה. [19] ישע' כו:כ - חֲבִי כִמְעַט רֶגַע. [20] יר' מט:י - וְנֶחְבָּה לֹא יוּכָל. [21] איוב לא:לג - לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי. [22] הושע יג:יב - צָרוּר עֲוֹן אֶפְרָיִם צְפוּנָה חַטָּאתוֹ; מצ"צ - צרור - ענין קשירה כמו: צְרוֹר כַּסְפּוֹ (בר' מב). צפונה - ענין הטמנה, כמו: וְצָפוּן לַצַּדִּיק (משלי יג:כב). [23] איוב יד:יז - חָתֻם בִּצְרוֹר פִּשעי; מצ"צ - חתום - ענין סגירה. בצרור - ענין קשור, כמו: צְרוֹר כַּסְפּוֹ (בר' מב). [24] ישע' ח:טז - צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי; מצ"צ - צור - ענין קשירה, כמו: מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה (ישע' כט). [25] דב' לג:ג - אַף חֹבֵב עַמִּים. פירשוהו רש"י ות"א על חיבתו ית' לשבטי ישראל: ת"א - אף חביבנון לשבטיא; רש"י - גם חבה יתירה חבב את השבטים. אולם בתלמוד דרשוהו על חיבת או"ה: ב"ב ח. - אף חובב עמים... אמר משה לפני הקב"ה: רבש"ע, אפילו בשעה שאתה מחבב עמים - כל קדושיו יהיו בידך; רבינו גרשום - אע"פ שאתה מחבב אומות העולם. שאתה נותן להם על ישראל ממשלה בזמן שישראל בגלות אעפ"כ קדושיו של ישראל העוסקים בתורה יהיו מסורין בידך. [26] גם שם 'חובב' פרש"י מל' חבה: במ' י:כט - לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל; רש"י - חובב על שחיבב את התורה (ש"ר כז:ח). [27] מי השילוח (שנת תר"כ) שם - אַף חֹבֵב - חובב הוא גם לשון חיבה וגם לשון חוב, והוא כמו אב הכופה בנו ללמוד תורה אשר לדעת הבן חוב הוא לו. [28] ראה את מאמרינו לפ' ואתחנן שהסברנו את ההבדל שבין "פועל יוצא" ל"פועל עומד". [29] רש"ר הירש שם - אַף חֹבֵב עַמִּים - "חבב"... הוא לשון הווה משרש "חוב"... "חובב" הוא פועל יוצא[29]: לחייב, להביא לידי קיום החובה. [30] ומעין כך גם בפתרון תורה (וזאת הברכה, עמוד 332). והשוה גם אברבנאל ( דב' לג). [31] רמב"ן שם - והנראה אלי, כי 'חובב' מגזרת: לִטְמוֹן בְּחֻבִּי עֲוֹנִי (איוב לא:לג), מענין: חֶדֶר בְּחֶדֶר לְהֵחָבֵא (דה"ב יח:כד), וְשָׁם חֶבְיוֹן עֻזֹּה (חבקוק ג:ד).... כל העדה כלם קדושים והשם יסתירם בידו, כטעם: וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ (ישע' נא:טז). [32] אמנם כפי שחבל מסוגל לקשור ולקשר, כך ביכולתו גם לכאוב, להזיק, ואף לחנוק, כי הכל תלוי במידת ההידוק. והשווה הוראות מקבילות למשל בנגזרי 'נקף' המורים על היקף מחד ועל כריתה מאידך. [33] אבני שיש (שם) - 'חבק' מורה על דבוק וקשור, כגון: עֵת לַחֲבוֹק (קהלת ג:ה), וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה (משלי ה:כ) מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב (שם ו:י). יש להעיר גם על תרגומה של 'ויחבק': 'וגפיף': בר' כט:יג - וַיְחַבֶּק לוֹ וַיְנַשֶּׁק לוֹ; ת"א - וְגָפֵיף לֵיהּ וּנְשֵׁיק לֵיהּ. על פי תרגום זה יש להוסיף עוד משמעויות קרובות, כגון סגירה: שמ' כה:כה - וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת; תר"י - [ותעביד ליה] גִּפּוּף. מ"ב ד:ד - וְסָגַרְתְּ הַדֶּלֶת; ת"י - וּתְגִיפִין דַּשָּׁא. גם 'מעקה' מתורגמת 'גפוף': דב' כב:ח - מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ; תר"י - גִּיפוּף לְאִיגְרָךְ. "צמיד פתיל" וכיסוי החבית מתורגמות בנגזרי 'גפף': במ' יט:טו - צָמִיד פָּתִיל עָלָיו; ת"א - מגופת שיע מקף עלוהי. יואל א:יז - עָבְשׁוּ פְרֻדוֹת תַּחַת מֶגְרְפֹתֵיהֶם; ת"י - מְגוּפָתְהוֹן. וכן מופיעה 'יגיפו' בלשה"ק במובן הזה: נחמיה ז:ג - יָגִיפוּ הַדְּלָתוֹת; אב"ע - יגיפו - תרגום וסגרת הדלת ותגיפין דשא. [34] אבני שיש (שם) – 'חבר' מורה גם כן על עשית מכה בכנוס הדם למקום אחד. [35] יחז' לד:ד - וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם. [36] ישע' ל:כו - בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ. [37] ישע' ג:ז - לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ. [38] איוב לד:יז - הַאַף שׂוֹנֵא מִשְׁפָּט יַחֲבוֹשׁ; מצ"צ - יחבוש - ענין ממשלה ע"ש שהוא חובש במאסר את המחוייב וכן לא אהיה חובש (ישעיה ג). [39] ברכות ה: - אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. [40] כי שם הפועל הארמי "זרז" מורה על אזירה / חגירה, והוא תרגומו גם של "חבש" וגם של "חגר", כפי שתרגם אונקלוס: בראשית ג:ז - וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת; ת"א - ועבדו להון זרזין. [41] שבת צה. - החולב והמחבץ והמגבן... חייב חטאת; רש"י - המחבץ - המעמיד החלב בקיבה, ולי נראה מחבץ עושה כמין כלי גמי, ונותן הקפוי בתוכו, ומי החלב שהן נסיובי נוטפין החומר המעמיד ומגבש; השוה רש"י זכריה יד:ו. ולועזין אותן אנקייד"ש היינו גיבון, עשיית גבינה. [42] ואם פירוש "מחבץ" הוא שימת החלב בקיבה (כפירוש א' של רש"י הנ"ל), הרי אף פעולה זו מיועדת לגיבוש הגבינה (ע"י החומר המתסיס שבו). [43] ע' בד"מ ויקרא ב:ה, דה"א ט:לא, טבול יום ב:ד עם פה"מ לרמב"ם. [44] שה"ש ב:א - חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן. ובמאמר מוסגר נציין הצעה בענין שם אבי ירמיהו "חבצניה", שנקרא ע"ש הפרח (לכאורה החבצלת): יר' לה:ג - יִרְמְיָהוּ בֶּן חֲבַצִּנְיָה; כתב בית ישראל (ר' ישעיה רייכער, סאיני תרפ"ז, דף מג): כמו פרח-יה [יהושע בן פרחיה, חגיגה טז.]. [45] שה"ש רבה ב:ג - אני חבצלת... כל זמן שהיא קטנה הוא קורא אותה חבצלת, הגדילה קורא אותה שושנה... ולמה נקראת חבצלת, שחבויה בצלה; מת"כ - שחבויה בצלה - בצל עצמה מתוך שכפולה בדפין הרבה נעשה זה צל לזה. ומוסיף בעל התורה תמימה נימוק לשוני לדרשה זו: תורה תמימה שה"ש ב הערה א - ר"ל בצל עצמה, שעדיין לא התפתחה ולא יצאו עוד העלים לחוץ, והיינו בקטנותה. וטעם עיקר דרשה זו במלה חבצלת נראה דהוא עפ"י המוסכם מחכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר משלש אותיות, ועל המרובעים ועל המחומשים יאמרו שהן מורכבים [ע' מזה בס' צחות להראב"ע דף נ"א, ובס' מאזנים דף מ"ב, ובס' מכלול להרד"ק אות א' במלת אחשדרפנים]. וכנראה גם דעת חז"ל מסכמת לכלל זה, שכן מצינו כמה מלות שהם יתירים על שלש אותיות שדרשו בפנים שונים, כמו: (ברכ' נד:) אלגביש - על גב איש, (עירוב' יט.) גיהנם - גיא הנם, (יומא עה:) מחספס - נמוח על פס יד, (ב"ב עה:) כדכד - כדין וכדין, (נדה סא:) שעטנז - שוע, טוי ונוז, ועוד הרבה מאד, וכן כאן יען כי המלה חבצלת היא בת חמש אותיות, לכן דרשוה בנוטריקון. [46] בר' כו:כב - וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ. [47] השל"ה הקדוש (יומא - פרק דרך חיים תוכחת מוסר [נז]): קנה לך חבר... 'חבר' אותו אליך, 'רחב' [כמו הַרְחֵב] דבורך עמו, לדבר תמיד. [48] 'תקיעה' בלשון מקרא: ישע' כב:כג - וּתְקַעְתִּיו יָתֵד; מצ"צ - ותקעתיו - ענין תחיבה כמו ותתקע (שופ' ד). [49] אהלות ג:ד - שְׁנֵי עֲצָמוֹת וַעֲלֵיהֶן כִּשְׁנֵי חֲצָאֵי זֵיתִים בָּשָׂר... טָמֵא. הָיוּ תְחוּבִים בִּידֵי אָדָם, טָהוֹר, שֶׁאֵין חִבּוּרֵי אָדָם חִבּוּר; רע"ב - תחובים בידי אדם - שלא היה הבשר מחובר לעצם מעיקרו, אלא אדם תחבו לשם כדרך שתוחבים הבשר בשפוד. [50] כדוגמת: אִם לוֹא יִסְחָבוּם צְעִירֵי הַצֹּאן (יר' מט:כ). [51] רש"י - בלויי הסחבות - בלואי בגדים הנסחבים. [52] יר' לח:יא-יב - וַיֹּאמֶר עֶבֶד מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי אֶל יִרְמְיָהוּ שִׂים נָא בְּלוֹאֵי הַסְּחָבוֹת; ת"י - ואמר עבדא דמלכא צדקיה לירמיה שוי כען בלאי טפסן. [53] והנה הטקסט ימלא מהזוהר: זוהר חדש שה"ש ח:-ט. - פתח ר"ש ואמר, כתיב: וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו וַיְבָרְכֵהוּ וגו' (בר' כז:כז)... אינון לבושין לא הוו דידיה דיעקב [אלה הבגדים לא היו של יעקב], דהא אורייתא אסהידת [התורה העידה] דכתיב: אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל (שם פסוק טו), והכא כתיב: אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו! וכי בגדיו הוו? רֵיחַ הבְּגָדִים מיבעי ליה [היה צ"ל], מאי בגדיו! אלא בגדיו... ממש [היו באמת בגדיו של יעקב], ולאו דעֵשָׂו, ואף על גב דכתיב בִּגְדֵי עֵשָׂו, בטופסא הוו גביה. [54] ברם, ע' שם בניצוצי זהר מדרש (ב"ר סה:טז) שלכאורה סותר את הזוהר, ומביא שם מקורות נוספים בענין. [55] כמו: רבי יהודה אומר אם יש שם תפיסת יד של בע"ה אינו אוסר עליו (עירובין ח:ד). [56] וכן מצינו נגזרים אחרים של שרש 'טפס' בזוהר המורים (ע"פ פירוש הסולם) על ענינים שונים, ולא קשורים לגמרי לכאורה, כגון: א. אפעה (נחש - ג:קיא.) ב. אש / שלהבת (א:רמב.). אולם נ"ל דאף כאן הוראת היסוד היא תפיסה וחיבור: הרי הנחש תופס את קרבנו בשיניו או בחיבוקו החונק, והשלהבת נאחזת בגחלים (ראה סולם שם). [57] דב' כד:כ - כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ. [58] היינו לשון קטל והרג, כמו: במ' יד:מג - וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב; תמ"י - וְתִתְרְמוּן קְטִילִין בְּחַרְבָּא. והשוה ת"י ליר' נא:מט. [59]ישע' כז:יב - יַחְבֹּט ה' מִשִּׁבֹּלֶת הַנָּהָר עַד נַחַל מִצְרָיִם; ת"י - יִתְרְמוּן קְטִילִין קֳדָם ה' מִכֵּיף נַהֲרָא פְּרָת עַד נַחֲלָא דְמִצְרָיִם; רש"י - יחבט ה' - ת"י יתרמון קטילין. ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה, כחובט זיתיו וחוזרi ומלקטן... כך הקב"ה יתחיל האסיפה, כמו שנאמר [בפסוק הבא]: יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל. ~~~תת-הערה: i[במהדורות המצויות כתוב כאן "וחזור" ובסוף הרש"י כתוב "וחוזר", והעתקנו כאן לפי הנלע"ד]. [60] בבא קמא נ: - אמר רב: בור שחייבה עליו תורה - להבלו ולא לחבטו. היינו שחופר הבור ברה"ר חייב על הנזק הנגרם בגין האויר החונק שבתוך הבור, ולא בשל החבטה שסופג השור בהגיעו לקרקעיתו (ראה ב"ק נ: מהדורת שוטנשטיין, הערה 15 לנימוקים). ובלשון חז"ל מורה 'חבט' על כל השלכה ארצה, כגון: שבת קלח. - חזינא להו לכילי דבי רב הונא דמאורתא נגידו, ומצפרא חביטא רמיא. וכן על כל ירידה, כגון: עירובין מב: - היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה - מותר לטלטל בכל הבית. מאי טעמא - הואיל ותקרת הבית חובטת; רש"י - ותקרות הבית חובטת, כלומר: נראות כיורדות וסותמות. [61] ש"ב יז:יז - עֹמְדִים בְּעֵין רֹגֵל; רש"י - בעין רוגל - כובסי בגדי צמר שחובטין אותם שם שבועטים אותם ברגל. רש"י הושע ו:ט - מחבר בהן שני ראשין מן הבגד יחד כשחובטו במקלות. [62] רש"י אמנם אינו מביא ראיה ממקום אחר, אבל יתכן שרמז לסמיכות הלשונות שמצינו אצל רות: רות ב:יז - וַתְּלַקֵּט בַּשָּׂדֶה... וַתַּחְבֹּט אֵת אֲשֶׁר לִקֵּטָה. והגם שהחבטה שם באה לאחר הלקיטה, ברור שתכליתה היא לצורך שיפור התבואה, היינו הפרדתה מתוך המוץ, ולא לשם הַשַּׁחַת (חציר) בעלמא. [63] כלומר, ת"י בהתאם לענין כל הפרק העוסק בעיקר בתיאורי הפורעניות של או"ה אויבי ישראל, שכך פירש "יפקוד ה' בחרבו הקשה" (פסוק א) וגם "יתנני שמיר שית במלחמה" (פסוק ד - בניגוד לרד"ק ואברבנאל שפירשו את הפסוק הזה בענין עונשם של ישראל, וכן פ' רד"ק את כל היסורים המנויים בפס' י-יא בענין ירושלים וישראל). ממילא, ההמשך הטבעי לשיטת יונתן הוא ש"יחבוט ה'" מתאר את חיסול העמים הרשעים ההם. [64] כלומר, רש"י הבין שענין הפורענויות בתחילת הפרק הסתיים בפסוק יא, ושאר כל הפרק עוסק רק בנחמות הקשורות לקיבוץ גלויות ישראל. [65] ישע' כז:יג - וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַיהֹוָה בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם. [66] א"כ "יחבט ה'" היא הקדמה לגאולה, המבשרת על לקיטת ישראל כזיתים שחובטו. ויהיה לפ"ז חבטה זו כעין נחמה מתוך הלקאה, כדבריהם ז"ל: איכ"ר א:נז - בדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים. ולפי זה גאולתם מתחילה בחבטה והכאה דווקא, כי הגלות באה משום שעזבו את השמיטה (ע' רש"י ויק' כו:לה), היינו שחבטו ולקטו את התבואה בשמיטה באופן אסור. ע"כ חוטפים הם מכות וחבטות, ומתנחמים גם דווקא באמצעותן.