• yehoshua steinberg

Lech Lecha: Run, Lot Run ~ Yehoshua Steinberg

Gen. 12:4 – And Abram went, as the Lord had spoken to him, and Lot went with him.

The name of Lot is לוט in Hebrew. The author of Avnei Shayish proposes a common theme to three words containing the string לט, namely: מלט, פלט and שלט. All three are related to defense / salvation, as follows:

1. מלט refers to fleeing from danger (vis. Gen. 19:17, Ps. 124:3).[1]

2. פלט means escaping war (e.g. Gen. 14:13, Jer. 44:25, Ps. 17:13).[2]

3. שלט in the Holy Tongue refers to: 1. a shield (e.g. II Sam. 8:7, Song 4:4),[3] and to: 2. national rulers (e.g. Gen. 42:6, Ezra 4:20) – charged first and foremost with defending their nations.[4]

I would humbly suggest adding other words of the לט family, all relating to various aspects of defense / salvation:

קלט 5. עלט 6. חלט 7. לטא 8. לטש 9. לוט. 4.

4. קלט – 1. Refuge, shelter (Num. 35:11),[5] 2. Closure (Lev. 22:23 – a form of protection).[6]

5. עלט – Darkness[7] (Gen. 15:17, Ez. 12:6)[8] – darkness in general is often described as cover / concealment (vis. Ps. 44:20)[9]; so too is עלטה used in this sense (e.g. Abarbanel, Ez. 12:6[10]; see also RSRH, Deut. 17:14). Others suggest a direct connection between עלטה and וילט,[11] both of which denote wrapping / concealing.[12]

6. חלט – RSRH (Gen. 15:17)[13] cites an instance of חלט (I Kings 20:33) in the sense of snatching.[14] Based on this usage, he comments that both חלט in this sense and עלט denote types of concealment from sight. Both darkness and snatching lead to the same outcome – hiding and concealment from sight.

7. לטא – This is the root of לטאה, the lizard referred to in Lev. 11:30.[15] Onkelus renders the word וחלטתא.[16] Perhaps Onkelus chose the root חלט, which in Aramaic refers to snatching, because the lizard is among the quickest of reptiles, disappearing into cracks and crevices in split-seconds, as if “snatched” – hidden from the eye and thereby saved.[17]

8. לטש – In Gen. 4:22 we find Tuval Cain (a descendent of Cain) referred to as a לטש –sharpener.[18] While sharpening is a skill applicable to peaceful purposes like agriculture or art,[19] Rashi emphasizes that Tuval Cain’s talents were directed in the main to implements of war.[20] Moreover, most instances of the root לטש in Scripture relate to war and violence (e.g. Ps. 52:4[21] [so too regarding related words such as שנן – e.g. Ps. 64:4]). We in fact find the foreign rulers of the Land of Israel prohibiting all sharpening of metal implements there for fear that the honing would be applied to tools of war (vis. I Sam. 13:19).[22]

How is this last meaning connected? Until now, we have described defense techniques such as hiding, fleeing and enclosing. However, a most important aspect of defense is deterrence. The very knowledge that one’s neighbor possesses an arsenal of weapons at the ready, ironically, often serves to foster peaceful coexistence. And if all else fails, the best defense is a good offense – with sharpened spears at the ready.

We also note that the equivalence of the letters לטש to [23]שלט (ala כבש-כשב, שמלה-שלמה) may allude to a shared or similar meaning as well. As we’ve seen above, the biblical שלט is in fact a shield, and the שליט-ruler is first and foremost charged with defense of his nation.

9. The root לוט – This root denotes wrapping (e.g. I Sam. 21:10 + Rashi). [24] Derivative meanings are concealment / secrecy (see Ex. 7:22 + Rashi, Sanhed., 67b + Rashi).[25] Additionally, Rashi (Jer. 43:9)[26] comments that the word מלט (mortar, cement) derives from the biliteral root לט; cement seals, envelopes, protects (see also Yeriot Shlomo, 1:104a).

It may be suggested that the above can also explain the origin of the name לוט. At every critical juncture of his life, Lot either fled or hid – from enemies, dangers and trials, as follows: 1. We are introduced to Lot as the orphaned son of the murdered Haran (vis. Rashi, Gen. 11:28), escaping and finding refuge under his uncle Abraham’s wing. 2. He fled from Abraham -whose success he may have viewed as a threat to his own ambitions (more on this below)- and therefore settled in Sodom (Gen. 13:11 ff.). 3. He was then rescued by Abraham, and found safe haven after being held captive (ibid. 14:16). 4. Finally, he escaped from the destruction of Sodom (ibid. 19:20).

Of note is that the root מלט (escape, finding refuge) is found only five times in the Pentateuch (in contradistinction to נ”ך) – all exclusively in connection with Lot (vis. ibid. 19:17 [2x], 19:19, 19:20, 19:22).[27]

Also of note is that the angel warning Lot to flee from Sodom uses the word להמלט three times, not once using synonyms for escape such as לנוס or לברוח. Lot uses the term twice, adding the word לנוס only in verse 20. Why is the word מלט special, and why did Lot conclude with an alternate word?

A hint maybe found in Gen. 19:17, where the angel urges Lot to “flee to the mountain.” Rashi comments that “the mountain” alludes to Abraham, who lived on a mountain.[28] The simple understanding is that Lot was to be saved in the merit of Abraham. Lot refuses, but explains (ibid. v 19): “I cannot flee to the mountain, lest the evil overtake me, and I die.” The commentators explain that Lot was simply afraid that he may not run fast enough to complete the journey in time. However, in the next verse Lot offers his reason for choosing to flee to Tzoar instead: “Behold now, this city is near to flee there, and it is small.” While the statement “near to flee” is fair enough, how is “and it is small” connected?

The commentators again offer explanations, but perhaps one could suggest that Lot feared fleeing to Abraham for the same reason he had left him in the first place. Namely, in the shadow of his towering uncle, Lot was a nobody; compared to Abraham’s righteousness, Lot was a fiend. Ergo: “lest the evil overtake me, and I die” – I’ll have nowhere to run or hide from his greatness and uprightness there. In contrast, in Tzoar -a small, young town- I’ll be considered important and righteous, the “head of the foxes” (see Avot 4:15).[29]

This may explain Lot’s use of the term לנוס for the first time, in reference to Tzoar:

בר’ יט:כ – הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה…

I would suggest that the word לנוס indeed refers to the physical feasibility of fleeing to and arriving at the destination on time, as per commentators cited above. Lot explains that in fact Tzoar is a more viable destination per its proximity. But then, he switches back to the root מלט at the end of the verse:

וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה…

That is, Tzoar has the added advantage of being small and young – a place where I can be honored as an elder and revered as a tzaddik … and hide from the true righteousness of Abraham. The addition of אמלטה here suggests: Even if fleeing [לנוס] to “the mountain” is logistically possible, I still prefer to escape that place and hide among those who are smaller than I, so that in comparison with them I will be considered a tzaddik.[30]

Lot’s name therefore expresses with extraordinary accuracy his essence: evasion, avoidance and escape from trials. In contrast with Abraham, who triumphed in all his trials, thereby rising to spiritual greatness, Lot remained eternally mired, self-absorbed, enwrapped and enveloped in darkness.

Ours is to learn from Lot’s tragic failure and to aspire to the greatness of our father Abraham, Prince of the Lord.

הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ (בר’ יט:יז); הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ (תה’ קכד:ג).

וַיָּבֹא הַפָּלִיט (בר’ יד:יג) – שנפלט מהמלחמה; פַּלְּטָה נַפְשִׁי מֵרָשָׁע חַרְבֶּךָ (תה’ יז:יג); וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן (יר’ מד:כה).

ש”ב ח:ז – וַיִּקַּח דָּוִד אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב; רד”ק – שלטי הזהב – מגיני הזהב; מצ”צ – שלטי – כעין מגן.

כלומר, בהשאלה מ’שלט’ בהוראת מגן (או נרתיק הנושא נשק – ע’ רש”י בש”ב שם).

במ’ לה:יא – ערי מקלט.

וכן במובן “קלוט”, היינו סגור (סגירה וכיסוי הינם סוגי שמירה): וי’ כב:כג – ושור ושה שרוע וקלוט; רש”י – וקלוט – פרסותיו קלוטות.

ונראה להציע שמשמעות המלה “לייט” בארמית, קללה נובעת מכאן, היינו שֶּׁיֵּשֵׁב המקולל מכוסה בחושך וצלמות. שוב ראיתי שכן כתב בספר “ממעמקים” (בראשית, דף 91 [ר’ אלכסנדר מנדלבוים, ירושלים, תשנ”ז]).

בר’ טו:יז – וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה; ענינו חושך, שמתואר רבות ככיסוי וסתר.

וכך מתואר גם העלטה, כגון: יחז’ יב:ו – עַל כָּתֵף תִּשָּׂא בָּעֲלָטָה. אברבנאל – צוהו שיעשה… בגדים… ויוליך על כתפו… כאילו הוא בסתר בעלטה.

וַיָּלֶט פָּנָיו (מ”א יט:יג).

ראה ספר בעליל לארץ, דף קטו; אגרא דכלה (בראשית טו:יז), אור חדש (שם שם).

נמצא בפירושו לבר’ טו:ט-כא במהדורת מוסד יצחק ברויאר.

מ”א כ:לג – וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ; ת”י: וְגַבְרַיָא נְחִישׁוּ וְאוֹחִיאוּ וְחַטְפוּהָא.

ויק’ יא:ל – וְהָאֲנָקָה וְהַכֹּחַ וְהַלְּטָאָה וְהַחֹמֶט וְהַתִּנְשָׁמֶת.

ת”א – וְיַלָּה וְכֹחָא וְחַלְטְתָא וחֻמְטָא וְאָשׁוּתָה. גירסת ספר “אונקלוס המוגה והמדויק” (ר’ ש. ויזר), ושל “חומש המאור” (בניגוד ל’והלטתא’ במהד’ אחרות.

וכן מסוגלת לטפס בקירות מאונכים חלקלקים ועל התקרה בעצמה. כל אלו התכונות מעניקות לה דרכים רבות להימלט מכל סכנה צפויה. ובכך השמות “לטאה” ו”חלטתא” מתארים בדיוק נפלא את כח ההישרדות שלה: היא נמלטת בחטף.

בר’ ד:כב – תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל.

כדוגמת: ש”א יג:יט – לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ. וע’ רד”ק, הכוה”ק והעמק דבר לבר’ ד:כב שכך פירשו את הפסוק בפשטות, וכך משמע גם מרש”י ד”ה “לוטש כל חרש”.

רש”י – תובל קין – תובל אומנתו של קין. תובל לשון תבלין, תיבל והתקין אומנתו של קין לעשות כלי זיין לרוצחים. וכך פירשו רוב המפרשים (ע’ ריקאנטי [ד:כב], אברבנל [ד:כ-כב], תולדות יצחק [ד:יז]). וכך מסכם הזוה”ק (ג:עו,ב) את חייו של תובל קין: תובל קין אפיק זייני קטולא לעלמא הוציא כלי הריגה לעולם.

ע”פ המדרש: ב”ר כג:ג – תובל קין… תבל עבירתו של קין [שהרג בלי כלי זיין] אבל זה לוטש כל חורש נחושת וברזל.

תה’ נב:ד – הַוּוֹת תַּחְשֹׁב לְשׁוֹנֶךָ כְּתַעַר מְלֻטָּשׁ.

ש”א יג:יט-כ – וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כִּי אָמְרוּ פְלִשְׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית. וַיֵּרְדוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַפְּלִשְׁתִּים לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ.

ראה גם חומש פרח שושנה (בר’ ד:כ), תרגומנא (וי’ כ, דף תקנב), שהעירו גם הם על קירבה זו בענין אחר.

ש”א כא:י – הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִּׂמְלָה; רש”י – לוטה – כרוכה, וכן: וילט פניו באדרתו (מ”א יט).

שמ’ ז:כב – וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם; רש”י – בלטיהם – לחש… בלט ובחשאי. סנהד’ סז: – אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים; רש”י – בלטיהם… בסתר.

יר’ מג:ט – וּטְמַנְתָּם בַּמֶּלֶט; רש”י – וטמנתם במלט – מ’ זו יסוד נופל היא בתיבה, כמו: מקום, מעמד, מעשה, ויסודו לט כמו: וַיָּלֶט פָּנָיו (מ”א יט:יג) – לאט אותה בתוך הטיט במלבן.

בר’ יט:יז – הִמָּלֵט עַל נַפְשֶׁךָ אַל תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ… הָהָרָה הִמָּלֵט פֶּן תִּסָּפֶה; בר’ יט:יט – לֹא אוּכַל לְהִמָּלֵט הָהָרָה פֶּן תִּדְבָּקַנִי הָרָעָה וָמַתִּי; בר’ יט:כ – הָעִיר הַזֹּאת קְרֹבָה לָנוּס שָׁמָּה וְהִוא מִצְעָר אִמָּלְטָה נָּא שָׁמָּה; בר’ יט:כב – מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה.

רש”י בר’ וירא יט:יז – ההרה המלט – אצל אברהם ברח, שהוא יושב בהר, שנא’ לעיל: וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה (בר’ יב:ח).

השוה אבות ד:טו.

יש להעיר שבספר איוב פירש”י “אמלטה” כלשון השמטה: רש”י איוב א:טו – ואמלטה – אין מליטה אלא לשון השמטה. אף כאן י”ל כי לוט משתמט מצדקותו של אאע”ה, ומן אחריותו ללכת בדרכו.

Share this:

  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram

  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

©2020 by Biblical Hebrew Etymology. created by Yosef Chaim Kahn 0548456486