• yehoshua steinberg

Naso: Adulterated and Satanic – Yehoshua Steinberg


אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל (במדבר ה:יב).

Should any man’s wife go astray and deal treacherously with him (Num. 5:12).

Machberet Menachem[1] lists this verse in the entry שׂט. The following is the complete listing of the passages included there:

אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ[2], שְׂטֵה מֵעָלָיו[3], סֵטִים שָׂנֵאתִי[4], וְשַׁחֲטָה שֵׂטִים הֶעְמִיקוּ[5], תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ[6], וְאִם לֹא שָׂטִית[7], וְשָׂטֵי כָזָב[8].

Should any man’s wife go astray (Num. 5:12). You have not gone astray (Ibid. 5:19). I hate doing wayward deeds (Ps. 101:3). Those who turn to falsehood (Ibid. 40:5). Their straying they have deepened (Hosea 5:2). Let your heart not veer off into her ways (Prov. 7:28). Turn away from it (Ibid. 4:15).

All these passages indeed share a single broad concept, namely: diverting, digressing and deviating… generally in a negative sense. The only other word in לשון הקדש with a שׂ followed by a ט is the word שטן, Satan. The logical connection between the two[9] is that שטן is so called because his task is solely to deflect one from his mission or intention[10].

Notice that one of the words listed by Menachem begins with the letter ס (סטים). The interchanging of ש and ס is a very common phenomenon[11]. To wit, the Talmudic tractate treating the subject of the unfaithful woman is called סוטה, an adaptation of the word תשטה. Both letters are part of the phonetically related group of (dental) letters: זסשר”ץ. Our sages therefore link the word סוטה/שׂוטה: to the word שטות (folly), with a שׁ (shin):

סוטה ג. – אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, שנאמר: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ.

Sota 3a – Resh Lakish said: A person does not commit a transgression unless a spirit of folly [שטות] enters into him; as it is said: If any man’s wife goes astray [תשטה].

Is this merely a homiletic association, or is it possible that an actual linguistic connection is being hinted to as well? Note that the words  שטותandשוטה  are not Scriptural; they are first found in the Talmud and Midrash. That said, new terms such as these introduced by the Sages were generally founded on Biblical roots[12]. In an attempt to determine the Biblical connection, we again turn to Machberet Menachem, where we find four מחלקות (subsections) in the entry שׁט. The following verses are grouped in the first מחלקה there, the theme of which is wandering, floating or roaming aimlessly:

  1. שָׁטוּ הָעָם[13], שׁוּט נָא[14], אֳנִי שַׁיִט[15], שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת[16], מִשּׁוּט בָּאָרֶץ[17], הֵמָּה מְשׁוֹטְטִים[18].

The people walked about (Num. 11:8). Go now, to and fro (II Sam. 24:2). A floating boat (Is. 33:21). Walk to and fro in the streets (Jer. 5:1). From going to and fro (Job 1:7).

On the other hand, the other three subsections all in entry שט refer to rods, oars or trees:

  1. אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס [19], וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים [20].

Cedars, acacia trees, myrtles (Is. 41:19). Tachash skins and acacia wood (Ex. 25:5).

Common theme of this subsection: Acacia wood.

  1. וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ[21], אַלּוֹנִים… מִשּׁוֹטָיִךְ[22], הַשָּׁטִים אֹתָךְ[23].

And the king extended (Esth. 5:2). {possibly related:} Of oaks… were made your oars (Ez. 27:26). Were your oarsmen (Ibid. 27:8).

Common theme of this subsection: A rod/oar used to extend one’s reach.

  1. בְּשׁוֹט לָשׁוֹן[24], יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים[25], קוֹל שׁוֹט[26], וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם[27].

The whip of the tongue (Job 5:21). Chastised you with rods (I Kings 12:11). The sound of the whip (Nachum. 3:2). A goad in your sides (Josh. 23:13).

Common theme of this subsection: A rod used as a whip/prod.

While the connection between the last three subsections, dealing with rods, sticks, oars and scepters is that all are shafts that can be constructed of wood, how is that connected with the first section, whose focus is aimless drifting? The connection is obvious: rods, oars and the monarch’s staff are all used (literally or symbolically) precisely to prevent careless straying, to ensure that a boat, ox or nation remain on/return to the straight and narrow. In other words, these objects are used to thwart waywardness of any sort.

Indeed, the שטים tree itself (included in subsection #2 above) is not named randomly. חז”ל teach us[28] that בני ישראל were commanded to construct the משכן  out of שטים to remind them of their deviant sins at the place in the Sinai desert so named (see Num. 25:1-9), as a form of atonement[29].

Summarizing to this point, we’ve seen derivatives of שׂט/סט whose core meaning is diverting, digressing and deviating. In contrast, those words deriving from שׁט denote wandering, floating or roaming aimlessly on the one hand, and devices designed to prevent such roving on the other.

A concept related to diversion/deviation is contempt/scorn/revilement, in that an entity so branded is one to be avoided, an object away from which one deviates. This may explain a word appearing only in the book of Ezekiel[30]: שאט. Rashi explains that the word implies contempt/disgrace: [31]

יחזקאל טז:נז – בְּנוֹת פְּלִשְׁתִּים הַשָּׁאטוֹת אוֹתָךְ מִסָּבִיב; רשי – השאטות – לשון בזיון, ולא קרינן א’. ויבז מתרגמינן: ושט.

Ezekiel 16:57 – the daughters of the Philistines, who despised you from around. Rashi: השאטות – an expression for disgrace. The ‘aleph’ is not sounded.  ויבזdespised (Gen. 25:34), is translated as ושט [in Targum Onkelos].

As mentioned above, diversion/deviation is indeed the core meaning of the root שׂטה in Parshas Naso. As alluded to previously, according to Maimonides this root שׂטה is the source of the word שטן, Satan[32]. While one can scarcely imagine any positive association with this word, that is precisely what the Midrash (quoted by Rashi) teaches:

במדבר כב:כב – וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ ה’ בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ; רש”י – מלאך של רחמים היה והיה רוצה למנעו מלחטוא, שלא יחטא ויאבד.

Num. 22:22 – and an angel of the Lord stationed himself on the road to thwart him; Rashi – to thwart him; It was an angel of mercy, and he wanted to prevent him from sinning, for should he sin, he would perish.


Deviation in and of itself is not necessarily evil or even negative, in fact, it may be quite positive, if the diversion is away from a negative path (as Balaam was obviously on) towards a healthier one[33]. But while deviation in the abstract can be turned to good, not so with the concrete deviation of the סוטה. Her turn for the worse represents evil, period.

May this Shavuos holiday bring an end to our wandering and aimlessness, and may all our diversions be away from malevolence and towards righteousness. In the merit of uprightness may we witness the righting of the Beis Hamikdash, replete with the holy Ark built of עצי שטים speedily in our times, amen.

Yehoshua Steinberg Complacency is tantamount to complicity; Serenity is prerequisite to accomplishment.

[1]  [הלקסיקון הראשון ללשון מקרא מאת מנחם אבן סרוק. מצוטט מאות פעמים בפירושי רש”י לתנ”ך ולגמרא].

[2]  רלב”ג משלי ז:כח – אל ישט – אל יטה לבך אל דרך האשה הזרה הזאת.

[3]  מצ”צ משלי ד:טו – שטה – ענין הטיה והסרה, כמו: אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ (משלי ז).

[4]  מצ”צ תה’ קא:ג – סֵטִים – ענינו דברים הסרים מדרך הנכוחה, כמו: אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ (משלי ז).

[5]  מצ”צ הושע ה:ב – שֵׂטִים – ענין הסרה מדרך הטוב, כמו: וְאַתְּ כִּי שָׂטִית (במ’ ה:כ).

[6]  רש”י במ’ ה:יב – תִשְׂטֶה – תט מדרכי צניעות… כמו: שְׂטֵה מֵעָלָיו (משלי ד:טו), אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ (שם ז:כה).

[7]  ת”א במ’ ה:יט – ואם לא סטית לאסתאבא בר מבעליך.

[8]  רש”י תה’ מ:ה – וְשָׂטֵי כָזָב – משטים מדרך הישר אחרי הכזב.

 [9] ע’ ספר הבהיר, סי’ קסד; זמרת ישע, דף פט; מעשה רקם, דף 427.

 [10] [השטן מוזכר לראשונה בפרש”י בפרשת העקידה, שם הטה השטן את האיל מדרכו, ובכך עיכבו ממשימתו]: רש”י בר’ כב:יג – בקרניו – שהיה רץ אצל אברהם והשטן סובכו ומערבבו באילנות כדי לעכבו.

 [11] [כדוגמאות אין ספור, למשל]: רשי הושע ח:ד – השירו – עשו שרים ד”א הסירו את זה ממלוכ’ והמליכו את זה ובספר המסור’ מוכיח כן שחברו במסורה כתבין ש’ וקריין ס’ ופתרונו ס’. מא יח:כז – כי שיח וכי שיג לו; רלבג – שיח… והנה שיח שרשו נשח, כמו פיח שרשו נפח, והרצון בו שהעקר כחו, כמו: ונסחתם מעל פני האדמה (דב’ כח:סג), כי הס’ והש’ ישתתפו מאד בהוראות התיבה אשר הם בהם. רבינו בחיי בר’ ב:יט –הסוס קל התנועה ושמח לקראת המלחמה והעלה שמו סוס מלשון שישה כי ס’ מתחלפין ש’.

[12]  וי”א שגם המלים החדשות שבל’ משנה (כגון גשר, גרמא, סימן, קביעות) רובן היו בשימוש בע”פ, וזה שנמצאו במקרא היא רק מפני שלא הזדמן להן צורך לשימוש בתנ”ך. ראה יריעות שלמה (הקדמה, ד:), ובמה שהביא מרד”ק ומזרחי שם.

[13]  רש”י במ’ יא:ח – שָׁטוּ – אין שייט אלא לשון טיול אישבני”ר [טיול להנאה] בלא עמל.

[14]  מצ”צ ש”ב כד:ב – שׁוּט – ענין ההליכה אנה ואנה, וכן: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ (איוב א).

[15]  רש”י ישע’ לג:כא – אֳנִי שַׁיִט – אניה השטה במים.

[16]  מצ”צ יר’ ה:א – שׁוֹטְטוּ – ענין ההליכה אנה אנה, וכן: מִשּׁוּט בָּאָרֶץ (איוב א).

[17]  מצ”צ איוב א:ז – מִשּׁוּט – ענין ההליכה אנה ואנה, כמו: שָׁטוּ העם ולקטו (במדבר יא).

[18]  זכ’ ד :ב.

[19]  ישע’ מא:יט.

[20]  שמ’ כה:ה.

[21]  אסתר ה:ב

[22]  רש”י יחז’ כז:ו – משוטיך – הם שרחבים בראשם שמנהיגין בהם האניה, ריימ”ש בלע”ז.

[23]  מצ”ד יחז’ כז:כו – הַשָּׁטִים אֹתָךְ – מנהיגי הספינה המשיטים אותך.

[24]  איוב ה:כא.

[25]  מצ”צ מ”א יב:יא – בַּשּׁוֹטִים – הוא כעין שבט, כמו: שׁוֹט לַסּוּס (משלי כו).

[26]  מצ”צ נחום ג:ב – שוט – שבט ושרביט, כמו: שׁוֹט לַסּוּס (משלי כו).

[27]  מצ”צ יהושע כג:יג – ולשוטט – ענין שבט, כמו: שׁוֹט לַסּוּס (משלי כו), ונכפלה ל’ הפעל.

 [28] ע’ במד”ר כ :כב.

[29] Aside: it is interesting to note that the root for the word “police” in לשון הקדש is שטר, possibly pointing to a compound of שט –deviation—and טר – guarding (as in לא תטר, usually translated as “do not bear a grudge,” but which literally means “do not guard [hatred]”, as every instance of the root שמר in בנין קל is rendered by the Targum with a derivative of טר [e.g. Ex. 34:11]).

[30] [אלו הן ההופעות היחידות, חוץ מהמובא לקמיה]: בְּכָל שָׁאטְךָ בְּנֶפֶשׁ (יחז’ כה:ו). נָקָם בִּשְׁאָט בְּנֶפֶשׁ (שם כה:טו). מִכֹּל סְבִיבֹתָם הַשָּׁאטִים אוֹתָם (שם כח:כד). בַּעֲשׂוֹתִי שְׁפָטִים בְּכֹל הַשָּׁאטִים אֹתָם (שם כח:כו). בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ (שם לו:ה).

[31] [ובספר חק נתן (ב”ק ה.) קישר בין ‘שט’ ל’שטות’]: נכנס בו רוח שטות… ל’ בזיון – שטות; תרגום ויבז עשו: ושט.

[32] מורה נבוכים ג:כב – ראה בלעם… באמרו לו: הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן (במ’ כב:לב). ודע ששטן נגזר מגזרת: שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר (משלי ד:טו), רוצה לומר שהוא מענין הנטייה וסור מהדבר מפני שהוא המטה מדרך האמת.

[33] ובדומה לפעלים ‘סור’ ‘פנה’, ‘נטה’, שפעם מציינים סיבוב כלפי יעד ופעם להתרחק ממנו.


Share this:

  1. WhatsApp

  2. More

  3. Telegram

  1. Email

  2. Print

  3. Share on Tumblr

2 views0 comments

Recent Posts

See All