Article abstract for Parashat Vayechi:
On his deathbed, Jacob asks his beloved son Joseph to swear that he will bury him in the land of Israel with his forefathers, calling this an act of חסד ואמת. The word חסד here of course means loving-kindness, benevolence. This wonderful word is used many times to describe Hashem Himself, so to speak, and is in fact one of the thirteen "attributes" which Moses uses to portray His goodness. And yet, amazingly, this same term appears in Leviticus with a very different meaning; the word is used to describe the disgraceful cohorting with one's own sister. And in Proverbs too it is found denoting shame.
This article seeks then to understand the underlying meaning of this word, and how it can possibly bear such utterly disparate meanings. And ultimately, we suggest the profound lessons the Torah may be teaching us through this glaring paradox.
וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם (בראשית מז:כט).
You shall act towards me with kindness and truth [חסד ואמת]; please do not bury me in Egypt (Gen. 47:29).
Rashi explains that חסד ואמת(kindness and truth) in this verse refers to חסד done without any anticipation of reward: “חסד done with the deceased is חסד של אמת - the truest form of חסד, as one does not anticipate any payment of reward [תשלום גמול] (from a dead person).”[1]
The qualifying term של אמת implies that that there may be other types of חסד as well, perhaps less altruistic in nature.
Furthermore, we often find additional modifying terms coupled with חסד, such as the term חסד של אמת used here, or as in חסדים טובים or גמילות חסד[2] - making חסד unique among words associated with loving-kindness. Similar terms such as רחמים and צדקה never appear with such modifiers.
Additionally, Rashi's extended description of compensation as “payment of reward” [תשלום גמול] requires explanation. As these two words are virtually synonymous, he could have simply written, "one does not anticipate any payment," or, "any reward." What does the redundancy add?
The root חסד appears in Scripture with two opposite meanings. Normally, it is used to describe attributes and actions of a lofty nature, often relating to God Himself, as it were: Blessed is the Lord, God of my master Abraham, Whose kindness (חסד) did not desert him (Gen. 24:27).[3] On the other hand, the word חסד has a negative meaning, as Radak cites in his Sefer Hashorashim: “The verse, חֶסֶד הוא (Lev. 20:17) refers to an act of a disgraceful nature [in that verse, fornicating with one's sister]. The word is also found in verb form in the following verse: פֶּן יְחַסֶּדְךָ שׁמֵעַ (Prov. 25:10), where it means shaming and embarrassing.”[4]
Some commentators explain that the word חסד denotes addition, for better or worse. Thus, Ibn Ezra, in explaining the abovementioned verse, writes that the meaning of חסד הוא is excessive (“additional”) promiscuity.[5] Similarly, Radak (entry חסד) writes: “These two meanings of the word חסד have the same underlying meaning. Just as the attribute of חסד means augmenting goodness and increasing benevolence, so too, it can refer to increasing promiscuity and an extra degree of ignobility.”[6]
Ramban (Lev. 20:17) proposes that the word חסד refers at times to the conferral of kindness and other times to the cessation of kindness. He writes: “In my opinion, the verse פן יְחַסֶּדְךָ שמע (Prov. 25:10) means that the listener will abstain from bestowing kindness (since the speaker did not show kindness to his friend who confided his secret). This is similar to the contradictory meanings of דשן (Ex. 27:3) [which ordinarily refers to adding ashes / fat / oil (e.g. Ps. 23:5), but in this instance means the removal of ashes] and תשרש (Job 31:12) [to root out, but whose common usage is to implant or to take root (e.g. Isa. 27:6)]. I find it hard to accept that the word חסד in the Hebrew language should have such disparate denotations, whereas Scripture uses the word חסד in the contexts of both praise and prayer.”[7]
Haketav Vehakabbalah (Lev. 20:17) offers a different solution to the divergent meanings of the word חסד. In his words: “Rashi explains חֶסֶד הוא as disgraceful, per the Targum. Ramban counters that it seems far-fetched that the word חסד should have such disparate denotations, as we always find Scripture praising the attribute of חסד. But this is not a valid claim. The praise is due to the giver of kindness, who benefits others without any thought of compensation. However, from the standpoint of the receiver, it is shameful for him to receive such kindness, as a pauper receiving a handout. As the Sages say: ‘one who eats from others is embarrassed to look his benefactor in the face.’ This would explain the opposite meanings of חסד.”[8] Essentially, he explains that while חסדis praiseworthy from the perspective of the giver, it is dishonorable from the standpoint of the receiver.
Yet, since God is praised as being generous and benevolent, Ramban's question still stands. Does it make sense that God should show kindness, when it will cause His beneficiaries feelings of shame?
The answer may be found in the comments of the author of Lev Eliyahu on the expression גמילות חסדים, as used by the Sages: Brachot 60b - Blessed are You, the Lord, Who is גומל חסדים טובים to His people, Israel.[9] Rav Eliyahu Lopian explains this as referring to reward or payment that a person receives for his performance of Mitzvot: [10] Lev Eliyahu vol. 1 p. 199 - His great goodness [is expressed not only in His] kindness, but in His Good kindness, namely that He pays us as if recompensing us for services rendered - as if He were obliged to compensate us and pay His debt.[11]
Since receiving kindness from God is "in return" for our deeds, there is no reason for the feeling of "nahama d'kisufa" (bread of shame).[12]
However, the word גמול itself, like חסד, seems to bear contradictory senses. While the familiar meaning of גמול is payment in a positive sense, as in: II Sam. 19:37 - Why should the king reward me [יִגְמְלֵנִי] with this benefit [הַגְּמוּלָה הַזֹּאת],[13] there are also examples where גמול means a negative form of requital: Isa. 59:18 - Just as [his earlier] retributions [גְּמֻלוֹת], so shall He repay wrath to His enemies, retribution [גְּמוּל] to His adversaries.[14] This difficulty is however, addressed, by Radak (entry גמל) in his inclusive definition of גמול: "The initiation of [either] good or bad; or a response of [either] good or bad."[15]
There is yet another meaning to the root גמל,[16] one that seems to be the key to resolving our initial question about why Rashi wrote words, תשלום and גמול, when seemingly either of them would have sufficed.
Radak (entry גמל) cites verses in which גמול means השלמת בשול (completion of the ripening of fruit), as in: וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים - and produced ripe almonds, and also: Isa. 18:5 - grapes approaching ripeness [וּבֹסֶר גֹּמֵל]. The word השלמה (completion) derives from the same root as תשלום, payment. Both words express the completion of a process (coming full circle).
To sharpen this idea before applying it to our question, we'll add that the passive form of the root גמל means to transition from dependence to independence, as in: the child grew and was weaned [וַיִּגָּמַל] (Gen. 21:8). גמילה, weaning, certainly does not appear to be a reward or payment of any kind. On the contrary, the baby will now no longer nurse from its mother! However, Radak (above) connects this with the ripening of almonds: "…his nursing was completed… and the same applies for the completion of fruit."[17]
In light of the above, we can understand that there is ironically no greater gift to a child than its being weaned. Completion of his phase of nursing is precisely parallel to the ripening of a fruit on a tree. Just as the ripening of the fruit demonstrates that it has completed its period of dependency on the tree and has begun its existence as an independent entity, so too the weaning of a child is a transition point on his way to independence. The process of weaning may be compared to the eight levels of charity listed by Rambam (Laws of the Poor, 10:7-14), the highest of which is assisting a fellow Jew - if only through a loan - in order that he not require further assistance.[18] In other words, helping one to wean himself from dependency[19] is the premier level of giving.
With this, I believe that we can answer Rashi's seeming redundancy with which we began - תשלום גמול. With these two words, Rashi resolves the incongruities borne by the root גמל. By adding the word תשלום, Rashi implies that the basic meaning of גמל is connected to the meaning of the root שלם, payment and completion, or "coming full circle." The true גומל sees his bestowing of good as a complete act in and of itself, requiring no additional completion or recompense. This meaning fits all appearances of this word in Scripture: completion / end of dependency on benefactors; completion / end of growth; completion / settling any sort of debt - whether positive or negative.
At this point, we turn our attention once more to the word חסד, namely to another aspect pertaining to acts of apparent benevolence. In addition to the meaning of disgrace inherent in חסד - from the perspective of the recipient of handouts - there is another potential negative association: namely, a person who claims to be charitable, but his intentions are not entirely pure, as he at some point expects some form of recompense for his "charity." Rashi addresses this tendency in explaining that חסד של אמת is kindness done without expecting any payment or reward, in contrast to less-than-gallant performers of חסד, who may indeed anticipate some future recompense.
In the appearance of the word חסד in Lev. 20:17 as well, it is clear that fornicating with one's sister is done for the sake of selfish pleasure and not to bestow altruistic kindness.[20] From here we can perhaps arrive at the fundamental difference between חסד and רחמים. As mentioned, the word רחמים is never accompanied by qualifiers as is חסד. We do not find expressions such as רחמים של אמת, רחמים טובים or גמילות רחמים to clarify which type of mercy is being shown.
The word רחמים derives from the word רחם, the womb - the organ in which a fetus develops within the mother's body. The mother showers רחמים upon her children without limit. She cares for the fruit of her womb without any thought of compensation. All of her thoughts are directed on her children's good alone. The word רחמים in itself expresses mercy and devotion to another; no embellishment or additional description is necessary. When it comes to חסד, on the other hand, since there is a positive form of חסד and negative form of חסד, modifiers are required to clarify the intention.
May we always be among those who bestow kindness [חסד] - true and good kindness - and merit the compensation and reward God has in store for us, without ever having to accept gifts from others. Amen.
[1]רש"י - חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול. [2] השרשים "חסד" ו"גמל" נמצאים סמוכים (אמנם, לא צמודות ממש) זה לזה במקרא עצמו, כגון: חַסְדֵי ה' אַזְכִּיר... אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ה' (ישע' סג:ז), וַאֲנִי בְּחַסְדְּךָ בָטַחְתִּי... אָשִׁירָה לַה' כִּי גָמַל עָלָי (תה' יג:ו). [3] בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אֲשֶׁר לֹא עָזַב חַסְדּוֹ (בר' כד:כז). וכן: אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וֶאֱמֶת (שמ' לד:ו). הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו (דב' ז:ט). יִשְׁלַח אֱלֹהִים חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ (תה' נז:ד). [4] רד"ק (ערך 'חסד') - חֶסֶד הוּא (ויקרא כ:יז), חרפה. פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ (משלי כה:י), ישים דברך חרפה ונבלה. [5] אב"ע וי' כ:יז - חסד הוא - מגזרת: פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ (משלי כה:י), וטעמו תוספת בזנות. [6] רד"ק (ערך 'חסד') - ושני הענינים האלו שהזכרנו בחסד הם ענין אחד, כי כמו שהחסד הוא תוספת הטוב ויתרון הגמול, כן "חסד הוא" רצה לומר תוספת הזנות ויתרון הנבלה. שרש ישע (ערך 'חסד') - 'חסד' מציין תוספת - כמו שהחסד הוא תוספת הטוב ויתרון הגמול, כן הוא תוספת הזנות ויתרון הנבלה. והשוה גם את פירושי רשר"ה (בר' מז:כט, שמות לד:ו). [7] רמב"ן ויק' כ:יז - על דעתי: פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ (משלי כה:י) - יסיר ממך כל חסד, שלא שמרת חסדך את רעך שמסר לך סודו, כמלת: לְדַשְּׁנוֹ (שמ' כז:ג), ובכל תבואתי תְשָׁרֵשׁ (איוב לא:יב), וכיוצא בהן, כי רחוק הוא אצלי להיות מלת חסד בלשון הקודש משמש בהפוכים האלה, והכתובים משבחים ומתפללים במלת חסד. שרש 'דשן' בפסוק הנזכר, פירושה להסיר דשן, כפי שפרש"י: רש"י שמות כז:ג - לדשנו - להסיר דשנו לתוכם... כי יש מלות בלשון עברית מלה אחת מתחלפת בפתרון לשמש בנין וסתירה, כמו: ותשרש שרשיה (תה' פ:י). וכך פרש"י גם את הכתוב: במ' ד:יג - וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ. וזאת בניגוד להופעות המורות על הוספת דשן, כגון: דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי (תה' כג:ה), תְּדַשֶּׁן עָצֶם (משלי טו:ל). [8] הכוה"ק (שם) - חסד הוא. פירש רש"י לשון חרפה, וכן תרגם אונקלוס, קְלָנָא הוא. והרמב"ן [כאן] טען על זה ואמר רחוק הוא להיות מלת חסד בלשון הקודש משמש בהפוכים כאלה, והכתובים משבחים ומהללים במלת חסד; ואין זו טענה, כי השבח הוא מצד הפועל ועושה החסד, להשפיע מטובו בלי תשלום גמול. אמנם מצד המקבל חרפה היא לו, שהוא כעני ודל ונצרך לקבל מתנת חנם, וכמאמרם: מאן דאכל דלאו דיליה בהיל לאסתכולי באפיה - ולכוונה זו ישמש על השבח והגנאי דבר והפוכו. ונראה להוסיף לפי זה הסבר גם להוראות המנוגדות של שרש 'עזב', המורה על נטישה מחד גיסא, ועל עזרה מאידך: רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ (שמות כג:ה), וכן: יחז' כז:יב - וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ; רש"י - עזבוניך - חוזקיך ועוזרך כמו: וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה (נחמ' ג:ח). תה' י:יד - יַעֲזֹב חֵלֵכָה; רש"י - מנחם פירש יעזוב לשון עזרה כמו: עָזֹב תַּעֲזֹב (שמ' כג:ה). אמנם, כדרך שמורה לנו הלשון את ההנהגה הנשגבת של הענקת צדקה ללא בושה דרך ההוראות המנוגדות של מלים כגון שרש 'גמל' (כמבואר להלן במאמר, שמלת "להיגמל" [בנפעל עתיד] פירושה סוף התלות בגמילות חסדים של אחרים), כך היא מורה לנו על ענין דומה במשמעויות ההפוכות לכאורה של 'עזב'. כלומר, בהושטת יד לזקוק לעזרה פשוטה, ידאג העוזר גם להשאיר אותו עם הרגשה שאינו חייב לך דבר, ובכך תעזבהו במצב חזק ומחוזק יותר ממה שמצאת אותו. כמו כן מצינו 'עזב' במשמעות חיזוק / עזרה בפסוקים נוספים: יחז' כז:יב - וְעוֹפֶרֶת נָתְנוּ עִזְבוֹנָיִךְ; רש"י - עזבוניך - חוזקיך ועוזרך כמו: וַיַּעַזְבוּ יְרוּשָׁלִַם עַד הַחוֹמָה (נחמ' ג:ח); תה' י:יד - יַעֲזֹב חֵלֵכָה; רש"י - מנחם פירש יעזוב לשון עזרה כמו: עָזֹבתַּעֲזֹב (שמ' כג:ה). [9] ברכות ס: - ברוך אתה ה' גומל חסדים טובים לעמו ישראל. [10] לב אליהו ח"א קצט - "גומל" הוא מלשון "גמול", כי הקב"ה מתנהג עם האדם כאילו הוא חייב לשלם לו על מצוותיו, ובכך האדם חש כאילו אינו מקבל לחם חסד, ונמנעת ממנו בושה, וזהו הטוב שבחסד הבורא. [11] והשוה את מאמרינו לפ' חיי שרה בענין עומק שרש 'גמל'. [12] ענין "נהמא דכיסופא" מבוסס על מימרא בירושלמי (ערלה א:ג): דאכיל מן חבריה בהית מסתכל ביה; פני משה - בהית מסתכלא ביה - בוש הוא מלהסתכל בפניו והופך פניו לצד אחר. ובספר מגיד מישרים לר"י קארו (פ' בר', אור ליום שבת, י"ד טבת) ביאר את צדדי מח' בית שמאי ובית הלל (עירוב' יג:) אם "נוח לו לאדם שנברא / שלא נברא" על פי יסוד זה. הסובר שנוח לו שלא נברא, למד שעדיף לאדם להנות מזיו השכינה בכל מקרה, למרות החרפה ההכרחית שיחוש הנהנה בלא עמל. בלשון המגיד מישרים: "ניחא להו למיסבל כיסופא למיכל נהמא בלא פולחנא". והסובר שנוח לו שנברא, סובר שעדיף לאדם לשלם עבור הנאתו, וכך תהיה הנאתו שלימה, ובעולם הזה האדם מסוגל "לשלם" עבור ההנאה השלימה על ידי קיום המצות. וע' משך חכמה (בר' נ:י); ספר דעת תורה לר' ירוחם ליבוביץ (ויגש, דף רנט)]. [13] ש"ב יט:לז - וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת; וכן בת"י - וּלְמָה יְשַׁלְמִנַנִי מַלְכָּא תַּשְׁלוּמָא הָדָא. [14] ישע' נט:יח - כְּעַל גְּמֻלוֹת כְּעַל יְשַׁלֵּם חֵמָה לְצָרָיו גְּמוּל לְאֹיְבָיו. ובדומה ל"גמול", מצינו גם את המלה "פרי" במובן תשלום: ישע' ג:י-יא - אִמְרוּ צַדִּיק כִּי טוֹב כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ, אוֹי לְרָשָׁע רָע כִּי גְמוּל יָדָיו יֵעָשֶׂה לּוֹ. משלי יב:יד - מִפְּרִי פִי אִישׁ יִשְׂבַּע טוֹב וּגְמוּל יְדֵי אָדָם יָשִׁיב לו. [15] בדומה לשרש 'ענה' שמציינת לרוב דבור של תגובה, אולם מופיע גם כפתיחת דבור, כגון: וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם (שמ' טו:כא), עֱנוּ לַה' בְּתוֹדָה (תה' קמז:ז). והשוה גם את דברי ראב"ע ליואל ד:ד. [16] והשוה את מאמרינו לפרשת חיי שרה בענין עומק שרש 'גמל'. [17] רד"ק (ערך 'גמל') - ...וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל (בר' כא:ח), נשלמה יניקתו... וכן להשלמת בשול הפירות: וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים (במ' יז:כג), וּבֹסֶר גֹּמֵל (ישע' יח:ה).וכן קישר ביניהם רש"י: רש"י - ויגמל - כשהוכר הפרי... לשון: ויגדל הילד ויגמל (בר' כא:ח), ול' זה מצוי בפרי האילן, כמו: ובוסר גומל יהיה נצה (ישע' יח:ה). ובתלמוד פרש"י את "גמול" מלשון הבדלה: יבמות יב: - תני רב ביבי קמיה דר"נ, שלש נשים משמשות במוך: קטנה, מעוברת, ומניקה... מניקה - שמא תגמול בנה וימות; רש"י - שמא תגמול את בנה - אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק כמו ויגמל - לשון הבדלה (בר' כא:ח). והשוה גם תמ"י, שתרגם "ויגמול שקדים" - "גמר": במ' יז:כג - וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים; תמ"י - וְאָנֵיץ נִצִין בֵּיהּ בְּלֵילְיָא גְמַר וַעֲבַד לוּזִין; ובלשון תר' ירושלמי - "חסיל": תר"י - וַאֲנֵיץ נִיצִין וְחָסִיל לוּזִין בַּר לוּזַיָא. וראה גם ת"א לבר' כא:ח; ת"י לש"א א:כב-כד, ישע' יא:ח. והשוה גם פרשר"ה (בר' מא:ד) להוראות השונות של 'קוץ' / 'יקץ'. [18] רמב"ם (מתנות עניים י:ז-יד) - והמעלה הגדולה מכולן היא המחזיק ביד ישראל... [ולוּ על ידי הלוואה בלבד] עד שלא יצטרך לבריות. [19] בדומה לכך פירש רשר"ה (בר' כא:ח), ששרש 'גמל' מורה על בישול (מוכנות), דהיינו עצמאות ואי-תלות. [20]היינו שחסד גם כאן הוא סוג של נתינה, אך עם חשבון של תמורה ותענוג עצמי.