Article abstract:
The Torah in Parashat Vayishlach recounts the violation of Dinah Bat Yaakov by Shechem Ben Hamor. Then, Scripture relates Yaakov's response to the terrible news: Yaakov heard that he [Shechem] had defiled his daughter, Dinah… and Yaakov kept silent until their arrival (Gen. 34:5).
The word used here to indicate silence is "והחריש". That is, Jacob remained silent until his sons returned from the field. It may be asked why the Torah chose this word, when there are no less than five synonyms for this concept in the holy tongue: שקט, דומה, חשה , הס and שתק.
Nor is this the only difficulty with the word "והחריש". Indeed, the precise meaning of the word itself must be understood in light of the fact that the root "חרש" itself carries fully seven different instructions:
1 Land plowing – viz. Exodus 34:21.
2 deafness – viz. Leviticus 19:14.
3 Silence – viz. Numbers 30:16.
4 Craftsman – viz. I Samuel 13:19.
5 THINKING / PREPARATION – viz. I Samuel 23:9.
6 Engraving – viz. Jeremiah 17:1.
7 A type of forest – viz. Ezekiel 31:3.
In this article, we try to examine this word in depth and in this way to understand the reason the Torah employs this term specifically, in regards to the response of Jacob our father to Dinah's tragedy.
וְיַעֲקֹב שָׁמַע כִּי טִמֵּא אֶת דִּינָה בִתּוֹ וּבָנָיו הָיוּ אֶת מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם (בראשית לד:ה).
Jacob heard that he [Shechem] had defiled his daughter, Dinah, while his sons were with his cattle in the field; Jacob kept silent [וְהֶחֱרִשׁ] until their arrival (Gen. 34:5).
Leshon hakodesh has a number of words to describe silence, such as:שקט, דומה, חשה ,הס and שתק. The root חרש also indicates silence, but it is a difficult root to interpret, due to its numerous disparate meanings. We will now try to grasp the core meaning of this unique root, and why the Torah chose to employ it here, concerning Jacob's silence in the wake of the tragedy of Dinah.
The various meanings ofחרש are: A) Plowing the soil.[1] For example, a מַחֲרֵשָׁה is a plowshare;[2] B) Deaf;[3]C) Silence;[4] D) Craftsman;;[5]E) Thought[6] / preparation;[7]F) Engraving;[8]G) Forest.[9]
Commentators and grammarians differ as to the common denominator among these diverse meanings. Aside from Yeriot Shlomo, they tend to focus only on some of the meanings mentioned above, but not all of them. The following is a brief survey of the commentators’ various theories about this matter, first and foremost the opinion of Rashi:
Rashi (Prov. 3:29) - The core meaning of חרש is thought / planning, which Rashi connects with the activity of "plowing": Do not devise (אל תחרוש) evil against your fellowman. Rashi equates לחרוש with לחשוב, adding that "devising" is directly connected to this word's meaning as plowing: "Just as the plow makes room for the planting of seeds, so too the deviser of evil prepares a place in his heart for evil schemes and how he will carry them out." In Job 4:8 the term חֹרְשֵׁי אָוֶן - sowers of injustice - appears. Rashi defines this as "those who plan out evil in their thoughts, like one who plows and prepares a field before and after planting."[10]
It remains to be explained why Rashi did not relate to other meanings of חרש, such as a deaf person or a forest. This will be addressed later.
Other commentators offer other glimpses of this root's various denotations:
Shoresh Yesha (entry (חרש - “The core meaning is silence: A) a deaf person represents the paragon of silence, in that in addition to not hearing, a person born deaf generally lacks the capability to speak properly. B) a craftsman, who can carve out or otherwise produce any form. All of the wise of heart who do creative work go about their work in silence. C) A חורשה is a quiet forest, far from the activities of people.”
RSRH (Ex. 4:11) - “The core meaning is the plowing of the land. Related to this are A) deafness, and B) thought. חורש means to plow and till the soil, and a deaf person is simply one who 'plows' the field of his thoughts;[11]but this field, the source of his cognition, does not receive seed from the outside world.”[12]
Ho'il Moshe (Judg. 16:2) - The core meaning of חרש is severing. This idea is connected to A) a craftsman, and B) a forest. He writes: “[The root] חרש is close to כרת [sever] and חרט [engrave]. From this we have [13]וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ - [because the craftsman] cuts off [i.e., severs] pieces of wood to use in his work. [The word] forest derives from here, as in וְחֹרֶשׁ מֵצַל,[14] because the forest is where one cuts wood for use in heating or building."
As to Rashi’s reason for emphasizing the connection between thought and plowing, while omitting the other meanings of חרש, it appears YS picked up on this difficulty. Like Rashi, YS connects plowing the soil with thought / planning, but he adds the meaning of craftsman as a sub-category within thought / planning, because a craftsman cannot produce even the simplest article without some measure of preplanning.
The additional meanings deafness and forest are more loosely connected to the core meaning. Although thought and planning are generally characterized by quiet, they can exist without it.That it, the core meaning of חרש is preparing / readying (similar to plowing the soil, which readies the field for planting, and borrowed from the idea of thought / planning is the silence that typically accompanies serious thought. No quiet can compare to the utter quiet experienced by a deaf person. Similar to this is the quiet within a thick forest.
The following is a summary of the words of YS (2:36b) - “A) The primary meaning is plowing the soil, which is the development and mastering of the soil, preparing it for planting… B) Thought: So too one can "plow" in an analytical sense… just as plowing is about preparing a field for planting, so too there is mental preparation, i.e., the planning that goes into realizing one’s wishes…C) A craftsman takes wood, stone and metal and makes them into something useful… because there is no difference between preparing the soil and preparing other things… [or even] mental 'plowing'… when one first envisions what he wants to do and then thinks about how to do it. D) Deaf: From the idea of silence comes the word for one who cannot hear, [15]לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ and [16].כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָעE) Forest: This word for forest indicates a thickly wooded area, as in במדבר זיף בחרשה,[17]ובחרשים בנה בירניות[18] and other examples. This too stems from the idea of silence, because in the dense forest there can be only silence; the thick wall of trees make it like a closed room, into which no external sound can penetrate."
According to this, all definitions ofחרש stem from the thought / planning that goes into plowing the soil, with silence borrowed from the idea of thought, since quiet is ideal for thinking and planning - but not imperative, as mentioned above. It could be that Rashi also felt that silence is a borrowed term and therefore omitted it, stressing thought and planning as the essential part of plowing the soil, which serves as the prototype for all creative work.
We find the word "silence" expressed as חרש in the section of the Pentateuch dealing with the annulment of vows (Num. 30:4-5): and her father was silent (החריש) about her, then all her vows shall stand. Whereas Onkelus renders החריש simply as silent,[19] Targum Yonatan (there and to Num. 30:8) adds the aspect of being intentionally silent[20], concerning a husband's annulling the vows of his wife.[21] The choice of the term החריש, and not one of the synonyms listed at the beginning of this chapter, shows that this is not an “accidental” but rather a "deliberate" silence, one that is part of a larger plan. Indeed, the Sifrei states this idea explicitly.[22]
We see as well from the Talmud's explanation of this verse that that the intent here is silence employed in pursuit of a particular goal:
Nedarim 79a - כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּFor he was silent about her- The verse refers to one who remained silent in order to confirm [the vow]. How then shall I explain the verse: אם החרש יחריש לה אישה - and if her husband shall surely be silent? This verse refers to one who remains silent in order to distress [his wife].[23]
We find other branches of this sense of "silence" elsewhere in Scripture, such as silence for the sake of listening: Be silent to Me, O islands (Isa. 41:1), which Rashi and Radak explain as being silent in order to hear better.[24]
Another aspect of silence is adjournment / postponement, as in Chabakuk: You remain silent when a wicked man swallows up one more righteous than he (Hab. 1:13). Targum Yonatan renders this as: "and you grant an extension of time to the wicked…" The "silence" in these two verses is clearly one that is employed in order to achieve an end (the first, to be able to listen; the second, to allow extra time).[25]
We can now return to our opening subject. When Jacob heard the tragic news of what had happened to Dinah, he was quiet - וְהֶחֱרִשׁ. Even in the midst of his pain over this tragedy, he behaved with the wisdom of a man of understanding will יַחֲרִישׁ - be silent (Prov. 11:12). All of Jacob's life was dedicated to the rule that "the deeds of the fathers are a sign for the sons." With this he taught his sons -and all of us- that one must never act impulsively, no matter what the situation. First, stop and think. No act should be undertaken without first thinking, taking counsel and planning. It is because of this attitude that Jacob took his sons’ action at Shechem as a serious infraction.[26]
Similarly, Talelei Orot (Ps. 21:1) comments on this verse (regarding Jacob's reaction) that חרש expresses thought: that is, silence with planning and intent toward a specific end.[27]
May we merit to cultivate good ideas [טובות לחרוש מחשבות] amidst inner quiet [שלווה חרישית], and bring our ideas to fruition like a skilled craftsman [כחרש], as David prayed: Hashem not be deaf [אַל תֶּחֱרַשׁ] toward us (based on Ps. 28:1).
[1] בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר (שמ' לד:כא) ; ת"י - בְּרִידַיָא וּבְחַצְדָא תָּנוּחַ. לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דב' כו:י);ת"א - לא תרדי בתורא ובחמרא כחדא. צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ (יר' כו:יח); ת"י - צִיוֹן חֲקַל תִּתְרְדֵי. [2] אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ... לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים (ש"א יג:כ-כא);מצ"צ - מחרשות - הם כלי אומנות. [3] לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא יט:יד); ת"א - לָא תְלוּט דְלָא שְׁמַע. וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים תִּפָּתַחְנָה (ישעיה לה:ה); רש"י - ואזני חרשים - שלא היו שומעים לקול נביאים. [4] מַחֲרִישׁ לָדַעַת (בר' כד:כא); ת"א - שתיק למדע. וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם (בר' לד:ה); ת"א - וּשְׁתִיק יַעֲקֹב עַד מֵיתֵיהוֹן. כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ (במ' ל:טז); ת"א - ארי שתיק לה. וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל הַלַּיְלָה (שופ' טז:ב);ת"י - וּשְׁתִיקוּ כָּל לֵילְיָא. אַל תַּחֲרֵשׁ מִמֶּנּוּ (ש"א ז:ח); מצ"צ - תחרש - תשתוק וכן והחריש יעקב (בר' לד). [5] וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת (שמות לא:ה); ת"א - ובאומנות אבן טבא לאשלמא. וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא (ש"א יג:יט); ת"א - וְאוּמַן עֲבֵיד זְיַן לָא מִשְׁתְּכַח. וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת (מ"א ז:יד);ת"י - וַאֲבוּהִי גְבַר צוֹרִי אוּמַן בְּעוֹבָדָא דִנְחָשָׁא. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ (ישעיה מ:יט);מצ"צ - חרש - אומן. [6] כמובא לקמיה, רש"י הדגיש בפירושו למשלי ג:כט ובאיוב ד:ח שמדובר על מחשבה לשם הכנה (עמדנו על זה בגוף המאמר להלן). אולם בפסוק "מחריש הרעה" (ש"א כג:ט), רש"י רק ציטט את התרגום "כָּמִין בִּישְׁתָא" ("כמין" הוא תרגומה של "ואשר לא צדה", לשון מארב). אמנם מעניין להעיר שהמלה "כמין"="מכין" בחילוף מיקום אותיות, והמארב אינו אלא מלכודת - דבר המצריך הכנה מראש. [7] יוֹעֵץ וַחֲכַם חֲרָשִׁים (ישעיה ג:ג); מצ"צ - חרשים - הוא ענין מחשבה כמו אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג) ר"ל חכמים כי החכמה היא במחשבה. כִּי עָלָיו שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה (ש"א כג:ט); רד"ק - מחריש הרעה - עניינו חושב כמו אל תחרוש על רעך רעה. אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רעה (משלי ג:כט); רש"י - אל תחרוש על רעך - אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה. כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן וְזֹרְעֵי עָמָל יִקְצְרֻהוּ (איוב ד:ח); רש"י - כאשר ראיתי - אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה. [8] חֲרוּשָׁה עַל לוּחַ לִבָּם (יר' יז:א); מצ"צ - חרושה - חרושה בעומק כחרישה. [9] וְחֹרֶשׁ מֵצַל (יחז' לא:ג); רש"י - וחורש מצל - יער מסכך צל גדול. כַּעֲזוּבַת הַחֹרֶשׁ וְהָאָמִיר (ישעיה יז:ט); רש"י - חורש - הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא. וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּחֹרְשָׁה (ש"א כג:יח); רלב"ג - שלא נמנע דוד אחר זה מלשבת ביער ההוא. וְדָוִד בְּמִדְבַּר זִיף בַּחֹרְשָׁה (ש"א כג:טו); רד"ק - בחרשה - פירוש ביער תרגום יער חורשא. [10] משלי ג:כט - אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה; רש"י - אל תחרוש על רעך רעה - אל תחשוב ואינו זז ממשמעות חרישה (לֹא תַחֲרֹשׁ [דברים כב:י]) - מה דרך החורש מכין מקום לזמן הזריעה, אף החושב רעה מכין מקום תחבולות בלבו איך יעמוד ויעשנה. איוב ד:ח - כַּאֲשֶׁר רָאִיתִי חֹרְשֵׁי אָוֶן; רש"י - כאשר ראיתי - אשר נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם, כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים. [11] רשר"ה מדמה חשיבה עמוקה לחרישת האדמה, שחופר עמוק ו"מכין את הקרקע" לצעדיו הבאים. [12] כלומר, בניגוד לחרישה רגילה המכינה את השדה להטמנת גרעינים ממקור חיצוני, החשיבה המכונה "חרישה" אמנם מכינה את "שדה מחשבתו" ל"זריעת" רעיונות חדשים, אולם ה"גרעינים" בנמשל הם פנימיים. [13] שמ' לא:ה. [14] יחז' לא:ג. [15] וי' יט:יד. [16] תה' לח:יד. [17] ש"א כג:טו. [18] דה"ב כז:ד. [19] במ' ל:ד-ה - וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ; ת"א - וישתוק לה אבוהא ויקומון כל נדרהא. [20] תמ"י - וְיִתְכַּוֵון וְיִשְׁתּוֹק לָהּ אִיבָהָא. [21] במ' ל:ח - וְשָׁמַע אִישָׁהּ... וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ; ת"י - וּבְיוֹמָא דְשָׁמַע יִתְכַּוֵון לְקַיְימוּתְהוֹן וְיִשְׁתּוֹק לָהּ. [22] ספרי מטות קנג - והחריש לה אביה - עד שיהא מתכוין לה שאם נדרה בתו ואמר סבור הייתי שאשתי הרי זה יחזור ויפר שנאמר והחריש לה עד שיהא מתכוין לה. הגם שבספרי ובתלמוד הדגש הוא על הוספת המלה "לה", נראה שהמלים "מתכוין" ו"על מנת" מלמדות שה"שותק" בצורה אקראית (כגון שישן), אינו בכלל "החריש", וכדמשמע מת"י, שהם ב' שלבים שונים. [23] נדרים עט. - כי החריש לה - הרי בשותק על מנת לקיים הכתוב מדבר, הא מה אני מקיים אם החרש יחריש לה אישה? בשותק על מנת למיקט[23] הכתוב מדבר. רש"י שם עח: - שעושה כדי להקניטה ולהוכיחה כדי שלא תרגיל עוד בנדרים. [24] ישע' מא:א - הַחֲרִישׁוּ אֵלַי אִיִּים; ת"י - אֲצִיתוּ לְמֵימְרִי נַגְוָן וּמַלְכְּוָן; רש"י - החרישו אלי - כדי לשמוע דבר; רד"ק - החרישו אלי איים - החרישו שתקו והאזינו אלי. [25] חב' א:יג - לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים תַּחֲרִישׁ בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ; ת"י - וּלְמָא אַתְּ מִסְתַּכֵּל בְּאָנְסִין וְאַתְּ יָהֵיב אַרְכָּא לְרַשִׁיעַיָא וּמְסַלְעֲמִין לִדְטָבִין מִנְהוֹן. [26] בר' לד:ל - עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ; בר' מט:ו - בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ. אולם, השוה את פירוש ר' עובדיה מברטנורא לבראשית כד:נ. [27] טללי אורות (תה' כח:א) - 'חרש' מלשון מחשבה, ר"ל שתיקה בכוונה ובמחשבה לתכלית איזה ענין, כמו: והחריש יעקב עד בואם. ובעל המרכבות ארגמן הוסיף דרוש נאה ע"פ רמז של ס"ת: מרכבות ארגמן (דף ר"ו) - והיה יעקב חושב מחשבות ועושה תשובה, איך באה לו הצרה הזו. ורמז לזה: "את מקנהו בשדה והחריש יעקב": סופי תיבות ת'ש'ו'ב'ה.