• yehoshua steinberg

Yitro: Excruciating Elation ~ Yehoshua Steinberg

Updated: Feb 23




Article abstract for Parashat Yitro:

This week's Parashah opens with an apparently clear statement describing Jethro's joy about Hashem's intervention on behalf of the Israelites. And yet, our Sages interpreted the somewhat unusual word for joy, וַיִּחַדְּ, as not an expression of elation, but as describing quite the opposite: as agonizing incisions.

This article examines the thinking behind the radical departure from the plain meaning manifest in this homiletic exposition, i.e. how they sought to decipher Jethro's emotions through the Torah's choice of this rare word. We survey the range of words in the holy Tongue containing the string חד, finding a common thread between them which we believe serves as a clue to unraveling the mystery and the extraordinary insight our Sages demonstrated in this exposition.





וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל (שמות יח:ט).


Jethro rejoiced [וַיִּחַדְּ] about all the good that the Lord had done for Israel (Ex. 18:9).


In this article, we will examine the meaning of the word וַיִּחַדְּ according to our Sages interpretation. We will review the panorama of words with the letters in Leshon Hakodesh that contain the letters חד, and by highlighting their common denominator, we will try to find meaning and clarity in their words.


The simple meaning of ויחד is that Jethro rejoiced, as translated above. (His positive reaction is also evident from the next verse: "Jethro said, 'Blessed is the Lord, who has saved you!'" [1] ) Rashi also explains this way at the simple level: “Jethro rejoiced; this is its simple meaning." Rashi continues, however, by citing the Midrash: The Aggadic Midrash, however, [explains that] his flesh became prickly (חִדּוּדִּין חִדּוּדִין) [because] he was upset about the destruction of the Egyptians.”[2]


Many commentators have questioned this homiletic reinterpretation: How could the Sages stray so far from the simple meaning of ויחד – rejoicing - to totally redefine the word as something painful, piercing חידודים?


We may explain as follows: Although חדוה and חידודים seem diametrically opposed in meaning, they do have in common the two-letter string חד. Let us first examine the meaning of the word חד, and then inspect other words that share these letters, to see if a pattern or a common meaning emerges, which shed lights on the puzzling correlation Rashi makes between חדוה and חידודים.


What meaning does the word חד convey? In the physical sense, a sharp object is called חַד. On an abstract level, penetrating and nimble thinking of one with a sharp mind is also termed חַד. On either plane, the fundamental meaning of חד is therefore concentrating of energy into one point. What follows, then, is a list of words which use the biliteral חד, all of which relate back to this core meaning:

1. אחד (one) - The above fundamental meaning is found in the word, אחד, meaning one. אחד is also used as a verb, לאחד,[3] in the sense of uniting[4], concentering and focusing on a particular goal.

2. חידה (riddle)[5] - Resolving such mental puzzles requires sharp focus and concentration (see Abarbanel, introduction to Hosea).[6]

3. יחד (together) - Coming together is another clear offshoot of חד, denoting union and convergence.[CS1]

4. חידודים (sharp prickles)[7] - This is the word used in our aforementioned Midrash. It is a derivative of חוד, which is in turn related to חד.[8]


By way of exegesis, our Sages also teach us that various other words containing the string חדare connected to this core meaning as well:


5. חדקל (the Tigris River)[9] - This name is explained as a contraction of חד-קל or חד-קול. The strong, sharp current is described as חד, and קל/קול refers to its noisy flow.[10]

6. חדר(single room, or dwelling for a single occupant) - This word may be viewed as a compound word: חד-דר[11]; that is, חד (in the sense of אחד - single, discrete); דר meaning dwelling, as in דירה.As with most terms, there is a positive side and a less-positive side of חד. Just as a sharp knife is used both for lofty mitzvot such as circumcision, as well as for acts of destruction, so too, we find the word שוחד expressing a uniquely negative form of unity as follows:

7. שוחד (bribery) - This word is explained in the Talmud (Ketubot 105b) as a contraction of שהוא חד – “he is one.” Rashi explains: “the giver and the receiver of bribery unite into figurative bearers of a single heart and mind.”[12] In this, we encounter a negative form of unity.


Additional words containing חד, which later scholars of Leshon haKodesh have explained as contractions of two words:

8. חדוה (joy) - This may be viewed as a compound word: חד-וה, the penetrating, poignant joy associated with God (so to speak), as the verse states: There is beauty and majesty before Him, might and joy [עוז וחדוה] in His place (I Chron. 16:27).[13]The letters ו and ה are part of His Holy Name - the Tetragrammaton - hence this word denotes an especially spiritual joy, connected to God’s own joy, so to speak.[14]


And we humbly suggest that the following words may be explained as contractions as well:

9. חדל (desist, shirk) - This may be viewed as a compound word: חד-דל, with the word חד in the sense of strength, power. Two possible explanations for this combination: A) חדל describes one who has the ability and strength to accomplish a deed, but defaults and fails to do so, as if he were a דל (in the sense of a lifeless corpse).[15] We find such usage of this word in the Sifrei's explanation of the second Passover offering: Num. 9:13 - But a man who is pure and was not on the road and refrained [וְחָדַל] from making the Passover offering; Sifrei - “וְחָדַל means but one thing, that a person could have done this but did not.”[16] B)This term also applies to one whose former strength and power is now diminished and דל, as in Gen. 18:11 - the manner of women discontinued [חָדַל] for Sarah.[17]

10. פחד (fear) - This may be viewed as a compound word: פח-חד;[18] a פח is a trap of sorts;[19] but Ibn Ezra (Ps. 91:3-4) suggests that it may denote a sword.[20] If so, this word for fear simply means a sharp sword, a metaphor for life-threatening dangers of all kinds.[21]

11. חדק (thorn) - This may be viewed as a compound word: חד-דק - small and sharp.[22] The wisest of men declared: The way of the lazy man is like a hedge of thorns (Prov. 15:19).[23] Each of the lazy man’s excuses is likened to a single, sharp thorn; but the cumulative effect is like an entire thorn hedge, which serves to block him from action even when he wishes to act.

12. חדש (new) - This may be viewed as a compound word: חד-דש; the word חד here means sharp, and דש means to thresh. The flail (threshing tool) is as good as new as long as it is kept sharp.[24] Perhaps we can suggest that the threshing tool serves as a prototype for all objects or matters that are new and fresh. At first, they function perfectly, but as time goes by they wear out. An eminent example of this - particularly in the Land of Israel in ancient times, when most people engaged in agriculture - was a threshing tool.


Torah Scholars are also compared to steel, who keep each other sharpened through their Torah study, as the Talmud states: Taanit 7a - “What is the meaning of the verse, Iron sharpens iron (Prov. 27:17)? This is to teach you that just as in the case of one [iron], iron sharpens the other, so too do two scholars sharpen each other’s mind by halachah.”[25] And[CS2] just as steel is as good as new, so long as it is constantly sharpened, so is the scholar's mind sharpened by his peers, and will be preserved and active even in old age.


Finally, RSRH employs another technique in regards to the word כחד. The first letter of the word, כ is oftentimes interchangeable with the letter י, as both belong to the phonetically-related גיכ"ק group. As a result, RSRH compares כחד with יחד in order to gain broader insight into the meaning of the former:

13. כחד (destruction) - RSRH (Ex. 23:23) compares כחד with יחד in the sense of unity, whose necessary result is a relinquishment of independence, a form of destruction.[26]


To summarize, all the חד-words cited above relate in one way or another to focus, sharpness and concentrationof forces into a single point, yielding maximum power for a minimum of energy. That said, we can now attempt to answer the question we raised at the start of this article regarding the seemingly contradictory meanings of "ויחד יתרו" (joy versus piercing pain).


Jethro was indeed joyous at Israel’s salvation, to the point of "חדוה" – feeling their joy acutely, as though he was truly as one[CS3] with them and their Creator. According to Rav (cited in Sanhedrin 94a), the phrase וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ actually means that Jethro put his feeling of joy into action by circumcising himself.[27]


However, according to Shmuel, who understands וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ as Jethro feeling חידודים חידוים (pinpricks) all over his skin, the word indicates Jethro's pain at hearing the great misery that befell the Egyptians. Or, perhaps, his pain was over his dashed hopes for Egypt's repentance and recognition of God. But these are not necessarily a contradiction;[28] one may say that Jethro experienced a mix of emotions, both acute joy and sharp pain. He felt joy for the Israelites whose ranks he had now joined, but pain over the Egyptians' great downfall. This pain was enhanced by his own life experience, for he knew that the Egyptians could have been spared much torment had they but acknowledged God at the outset, but they did not take advantage of the opportunity to repent, as he had.[29]


We end with a prayer that we focus our lives and souls on serving the Lord with singular [ייחודי] joy [חדוה] always, and proclaim as one: Hear O Israel, the Lord our God, the Lord is One [אחד]!


[1]וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד פַּרְעֹה (שמ' יח:י). [2]רש"י שמות יח:ט - ויחד יתרו - וישמח יתרו, זהו פשוטו. ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים. [3] יחזקאל כא:כא - הִתְאַחֲדִי הֵימִנִי; רש"י - התאחדי - אל מקום אחד או לימין או לשמאל. [4] אצל הנבראים המושג "אחד" מבטא ריכוז חלקים והפיכתם ל"אחד". אולם "אחד" שמתאר את גדלותו יתברך הוא ביטוי לאחד אמיתי ומוחלט, ולא לריכוז חלקים חלילה (ראה רמב"ם, יסודי התורה א:ז). [5] אָחוּדָה נָּא לָכֶם חִידָה (שופטים יד:יב). [6] אברבנאל על הושע (הקדמה) - וזה המין כינו בשם חידה לפי שיצטרך חדוד השכל. [7] וכן "חוד" בלשון חז"ל, המציינת נקודה חדה, כגון: סוטה יד: - ומגישה בקרן דרומית מערבית כנגד חודה של קרן. [8] לשון חוד (משרש 'חדד' לדעת רד"ק) כמו: איוב מא:כב - חַדּוּדֵי חָרֶשׂ; רש"י - חדודי - כמו חֶרֶב חַדָּה (יחז' ה:א) שהיא שנונה צחה ומלובנה. ספר ממדבר מתנה (עמ' קצז) מסכם את המכנה המשותף ל"חד" ו"אחד" (ונראה להוסיף גם "יחד") ש"כל הנגמר בקצה אחד נקרא חד": חידוד הוא שיהיו מחודדים בפיך, שאם ישאלך אדם דבר לא תהא צריך לגמגם בו אלא אמור לו מיד. אף הוא מן הספרי (ואתחנן לד:ז) ואומר: חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים (תה' מה:ו), והכוונה היא שהמענה שלך יהיה אחד; "חד" מלשון "אחד" (כל הנגמר בקצה אחד נקרא חד) שלא תגמגם - מלשון גם גם, שתצטרך להוסיף על תשובתך עוד תוספת ועוד פרט מה שלא ענית מיד. [9] וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל (בראשית ב:יד). [10] ב"ר (תיאוד'-אל') טז:יד - הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל ( בר' ב:יד), שהוא חד בקולו; מת"כ - חד בקולו - שהוא הולך ורועש בקול; אור המאיר - חד בקולו - חזק בקולו. חדקל נוטריקון חד קל, ובגמרא (ברכות נט:) א"ר אשי חדקל שמימיו חדין וקלין. וחדין פירש"י ז"ל חריפין ור"ל שהולכין בחוזק, שכן על חריפא דנהרא (ב"ב כד.) פירש"י מקום חוזקו של נהר. [11] בעל המתנות כהונה פירש את לשון "חדא-דרא" כמו "חדר": איכה רבה (א:ב) - ויהביה בחדא דרא; מת"כ - פי' דירה, כלומר חדר. בדברי הגמרא (עירובין עב:) על פי פירוש רש"י (שם ד"ה חדרים) אנו מוצאים ש"חדר" הינו מקום מגורים העומד נפרד לעצמו (ולגבי עירוב נחשב יחידה נפרדת בודדת). [12] כתובות קה: - אמר רבא מאי טעמא דשוחדא, כיון דקביל ליה שוחדא... איקרבא ליה דעתיה לגביה והוי כגופיה, ואין אדם רואה חובה לעצמו. מאי שוחד שהוא חד; רש"י - שהוא חד הנותן והמקבל נעשים לב אחד. וראה גם כלי יקר (שמ' כא:א), אפריון (דב' טז:יט). [13] דה"א טז:כז - עֹז וְחֶדְוָה בִּמְקֹמוֹ. [14] ראה ספר אמונת אברהם, דף קלח וספר רזי שבת ומועד, דף 141. [15] משמעות המלה "דל" לכשעצמה הינה חסר אונים, ללא יכולת פעולה, כמו שמצאנו בגמרא (ברכות יח.) שמת קרוי דל: הגמרא דורשת את הפסוק: "מַלְוֵה ה' חוֹנֵן דָּל" (משלי יט:יז) על הַמְלַוֶּה את המת. ומפרש רש"י שם (ד"ה מלוה), "אין לך דל מן המת". [16] ספרי בהעלותך פיסקא ע - וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח (במ' ט:יג), אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה. אף רש"י השתמש במלה "חדל" לתיאור מקרים שבהם יש בכחו ואינו עושה: א. משלי ג:כז - אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת; רש"י - אל תמנע טוב מבעליו - חבירך חפץ להטיב לעניים אל תמנעהו... בהיות לאל ידך - להחדילו. פירוש, ביכולתו לעשות, אל 'תחדיל' מלעשות את שביכלתו. ב. רש"י תמיד כו. - מחמת טומאה הם חדלים; דהיינו, נמנעים משום סיבה חיצונית, למרות שהדבר אפשרי. וכן כינוי "חדל", כגון: ישע' לח:יא - עִם יוֹשְׁבֵי חָדֶל; רש"י - עם יושבי חדל - עם המתים היושבים בארץ חדלה ומנועה מן החיים. פירוש, הארץ מנועה מן החיים אף שייתכנו בה חיים מצד עצמה. [וראה בתרגום יונתן שייחס את האמור בפסוק זה לירושלים, המנועה מלהוציא שמחתה כעת מחמת ריבוי עונותינו; אבל עתידה להבנות ולהכונן במהרה בימינו אמן]. [17] בראשית יח:יא - חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים. [18] כן כתב בספר אהלי יהודה: אהלי יהודה (ערך 'פחד' - ת"ד) - פחד כמו פח-חד, כלומר תקלה / מוקש שנון וחדוד. [19] כגון: איוב יח:י - וּמַלְכֻּדְתּוֹ עֲלֵי נָתִיב; רלב"ג - ומלכודתו - הוא הפח שילכד בו. [20] תהלים צא:ג-ד - כִּי הוּא יַצִּילְךָ מִפַּח יָקוּשׁ מִדֶּבֶר הַוּוֹת. בְּאֶבְרָתוֹ יָסֶךְ לָךְ; אב"ע - באברתו - שימלט מהפח ומהדבר ויתכן היות הפח החרב. ופירוש זה של אבן עזרא ("פחים" כלשון חד וחריף) קצת מרומז בדבריו גם במקום אחר: במ' לג:נה - וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; אב"ע - ולצנינם - פ' לפי מקומו... מכות בשוט, או קוצים חדים, כמו צנים פחים (משלי כב:ה). שמא פירש "פחים" גם כאן כתיאור של "צנים" - היינו צנים חדים - ואינו שם עצם נפרד (בורות), שהרי לא נכתב בפסוק "צנים ופחים" בו' החיבור. [21] עיקר תכליתו של הפח הוא להמית כלשון ירמיהו: ירמיהו יח:כב-כג - וּפַחִים טָמְנוּ לְרַגְלָי... עֲצָתָם עָלַי לַמָּוֶת. וראה באבן עזרא (בר' לא:נג), שהציע ש"פחד יצחק" רומז ליום העקידה. [22] מהותו של הקוץ היא שהוא חד ודק, כעין עוקץ או מחט, וזכר לדבר: כלים יג:ה - מחט שניטל... עוקצה טהורה; רמב"ם פה"מ - ועוקץ. כל דבר שיהיה חד ודק; ב"ח יו"ד סי' נז ס"ק ט' - דק וחד כמו קוץ או מחט. והקוץ החד גם מתחבר לכל דבר, ונראה שמכאן נגזרת לשון הידוק: עירוב' קא. - טובם כחדק - שמהדקין את אומות העולם לגיהנם. ותכונה זו נקראת גם "חידוק":פסיקתא רבתי פ' י - כִּמְשֻׂכַת חָדֶק (משלי טו:יט)... קוצים מתחדקת בבגדיו... מפשר אותם מצד זה והיא מתחדקת מצד אחר. יומא עב. - חדקינהו ועבדינהו שפיר; רש"י - חדקינהו - קשרם יפה. וראה את מאמרינו לפ' משפטים שהבאנו פן אחר של המלה "הדק". [23] משלי טו:יט - דֶּרֶךְ עָצֵל כִּמְשֻׂכַת חָדֶק וְאֹרַח יְשָׁרִים סְלֻלָה; רש"י - חדק - קוצים. שלמה המלך ממשיל את תירוצי העצל לקוצים. בעוד שקוץ בודד יכול לגרום לאי-נוחות, עיקר הנזק בא כאשר ה"קוצים" יצטברו למְשֻׂכַָה (גדר), וימנעו את העצל מלפעול אף לכשירצה. [24] אנו מוצאים שה"מורג" (כלי חד המשמש לדישה), מוזכר יחד עם המלה "חדש", לפי שאז הוא יעיל ביותר: ישע' מא:טו - הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת תָּדוּשׁ הָרִים; רש"י - חדש - כשהוא חדש עד שלא הוחלקו פיות חריציו... חותך הרבה אבל משנתישן, הוחלקו פיות חריציו; בעל פיפיות - הם חידודי החריצין. ולפי רד"ק, "מורג" ו"חרוץ" שניהם כלי דישה: רד"ק (ערך 'מרג') - המורג כמו החרוץ... שניהם עשויים לדוש בהם התבואה. [25] תענית ז. - אמר רבי חמא ברבי חנינא, מאי דכתיב: בַּרְזֶל בְּבַרְזֶל יָחַד (משלי כז:יז) לומר לך מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה. [26] רשר"ה שמ' כג:כג - הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וְהִכְחַדְתִּיו - "כחד" קרוב ל"יחד"... מצינו קירבה, אף זהות, בין הביטויים המציינים דמיון ושויון - לבין הביטויים המציינים חדלון ואפסות. וכן גם כאן: "יחד": להתאחד, להיות "אחד"; "כחד": לחדול מלהתקיים. ובפירושו לשמ' כ:ז, דן על הדמיון שבין "שוה" ל"שוא", ועל משמעות "נדמה": דמוי והשוואה מחד (כגון ישע' מו:ה, תה' מט:יג), ודממה או השמדה מאידך (ראה מפרשים לכאן ולכאן, כגון: "כי נדמיתי" [ישע' ו:ה] שפירשו חלק מהמפרשים כלשון שתיקה מוחלטת או כריתה, ומלבי"ם פירשה כלשון דימוי. וכן "נדמה... כנען" [צפנ' א:יא] פירשו מקצת המפרשים כלשון כריתה, אמנם יונתן תרגמה כלשון דימוי ושיווי). [27] סנהדרין צד. - רב אמר: שהעביר חרב חדה על בשרו. [28] יש לציין שרש"י על הפרשה לא הביא את דעת רב ש"ויחד" מלמדנו שמל את עצמו, וצריך להבין מדוע. אין לומר שסבר רש"י ששיטת שמואל קרובה יותר לפשט, שהרי רש"י עצמו מביא את דברי שמואל תחת כותרת "ומדרשו"! אם כן, למה השמיט רש"י את דעת רב (שהלכה כמותו על כל פנים באיסורין)? ובגוף דברי הגמרא צריך להבין מדוע רב מביא סיוע לדברי שמואל, הרי הוא חולק עליו בפירוש הפסוק. נראה ליישב: אף שהמילה בעצמה הייתה ביטוי לשמחתו של יתרו (כפי שאנו שמחים בה, למרות צער הנימול); מכל מקום הכאב הפיזי שבמילה לא נמחק לחלוטין, והנימול (במיוחד בגיל מתקדם) חש תחושת כאב בכל גופו (כעדות הנימולים המבוגרים בימינו). מלבד הכאב הפיזי שחש הגר, הוא חש גם כאב נפשי, שכן במעשה המילה הוא נכרת בעצם מכל עברו על כל המשתמע מכך. נמצא שרב לא בא לחלוק על שמואל אלא להוסיף עליו, שיש כאן תחושות מורכבות ואף סותרות במעשה אחד ויחיד. (אולם מנגד, ראה הגהות הגר"א ששינה את הגירסא שם לרב פפא ליישב את הסתירה ברב. וראה יערות דבש א:טו שיישב את גרסתינו). [29] במאמר מוסגר יש להקשות: המשמעות של "חוד" הוא ריכוז כל הכוחות למקום אחד בלבד (כגון חודו של מחט), ואיך יפול שם "חוד" על חידודים רבים, שלכאורה מתאר את היפך הריכוז - פיזור כחות למוקדים רבים! אמנם יש לדמות "חוד" / "חידודים" למה שדרשו חז"ל על "לא תתגודדו" (דב' יד:א) - "לא תעשו אגודות אגודות". מלשון "אגודות" יש לדייק שהגם שאגודות רבות סותרות את רצון התורה, מכל מקום כל אחת מהן נקראת "אגודה" במובן הבסיסי, שנאספו בה מספר אנשים. אף בחידודי יתרו, יש מרגשותיו שנאספו למוקד השמחה, היינו חוד אחד, ואחרים נאספו לחוד הצער בהטיות שונות, ומכאן חידודיו, בלשון רבים; ברם, כל אחד מהם אכן נקרא "חוד", שכן הוא ריכוז ומוקד מאותה תחושה.



46 views0 comments

Recent Posts

See All